מוציאים את העזרה מהלקסיקון
זה קפץ בפיד מתוך קבוצת פייסבוק כלשהי. תמונת גבר שוטף רצפה, ”עוזר” לאשתו ההרה לפי הכיתוב. משהו בתמונה צרם אבל התגובות הן מה שהקפיץ לי את הפיוז
פרויקט קולינרי מרגש, עם מנת דיפלומטיה בצד
אוכל אני אוהבת תמיד, לפעמים אני גם כותבת עליו, אבל בעיקר אני כותבת על פוליטיקה, ענייני היום ושאר ירקות. אז מה בין פוליטיקה לפרויקט קולינרי? הרבה מאוד, מסתבר!
נמאס מהמחירים – מרד צרכנים
ערב חג, חול המועד, עוד פעם חג. חגי תשרי בעיצומם, עם הארוחות המשפחתיות, מארחים ומתארחים, אוכלים עוד ארוחה ועוד ארוחה ובין לבין, עושים קניות לארוחה הבאה, או שלא.
על כתמי גיל וקמטוטים, פתרון שכולו אור – חלק 2
יצאתי למלחמה באויב הגדול, כתמי הגיל שצצו על הפנים ומשהו מבורך קרה גם לקמטוטים שהפריעו פחות אבל שנחמד גם “לגהץ” קצת. מלחמת אור טכנולוגית, ממש כמו שאני אוהבת.
על כתמי גיל וקמטוטים, פתרון שכולו אור – חלק 1
בגיל 14 היתה לי הרבה חוצפה ועזות המצח להאמין שאני יודעת מה טוב בשביל אמי. לצבוע שיער זה “מזויף” הסברתי, “צריך לתת לטבע לעשות את שלו” והיא הקשיבה.
מחזירים עולם טוב יותר
חבר חכם אחד שלי כתב “אם נחזיר את העולם טיפה יותר טוב ממה שקיבלנו אותו, סימן שהיה שווה לחיות”. בסופו של דבר, זה כל מה שרציתי לומר.
הורים מפסיקים להתבייש ואומרים די
אנחנו חיים בישוב בדירוג סוציואקונומי 9 אבל כשהקטנה שלי תתחיל כיתה א’ היא תצטרך לדשדש במי ביוב ואחיה חוזר לבית ספר מטונף, מוזנח ומסוכן. הגיע הזמן להגיד – די!
כנסת ישראל: לא רק 120 כיסאות
בית הנבחרים שלנו הוא חלק מנוף ילדותי, אבל רק לפני שלוש שנים ביקרתי בו לראשונה ומאז התמכרתי, בניגוד לנבחרים שאוהבים את המקום קצת פחות. הכנסת ואנחנו – האזרחים הקטנים
השנאה רוצחת, כל שנאה
גן מאיר, עצרת זיכרון לנרצחי הברנוער ומחאה נגד פיגוע הדקירה. עצרת תחת הכותרת “השנאה רוצחת”. באנו כדי להזדהות, כדי למחות ביחד ולהגיד לא לשנאה ולאלימות, ואז החלה אלימות.
אפטאר רמאדן בג’סר א-זרקא, שיעור בחברות ובתקווה
לפעמים, החיים מזמנים לנו מתנות מהסוג שממלא את המצברים, מעלה חיוך על הפנים ומחזיר את שביב התקווה שנדמה היה שאיבדנו. לפעמים, מפגש של כמה שעות הוא מתנה כזאת.