שנה וכלום לא השתנה
שנה חלפה במהירות האור. שלושה נערים שמדינה שלמה ציפתה לשווא לשובם, מעשה נקמה נפשע, אזעקות ושיגורים שפרצו את גבולות ה”טפטופים” בדרום והפכו לנחלת כולנו. שנה חלפה ומה השתנה?
הרמב”ם מאבחן: אנחנו חולי נפש
זה התחיל בסרטון קצר המתעד שיחה בין שני קשישים. שיחה קצת מוזרה ותגובות מפתיעות שהובילו לסוג של שיח חרשים על פני תהום פעורה שאפילו לא דמיינתי את קיומה
והרי התחזית: קיץ חם ויקר, מאוד יקר
כל הורה יודע שחודשי הקיץ יקרים במיוחד. ספרי לימוד, ציוד לבית הספר, בגדים, בילויים, חופשות וכמובן קייטנות. קייטנות הקיץ המסובסדות הקלו עלינו אבל עכשיו גם אותן לוקחים מאיתנו.
שש שנים אחרי, זיכרונות מדרך ארוכה
בפעם הראשונה שהפכנו להורים, זה קרה בדרך הרגילה. החלטנו שהגיע הזמן, התחלנו לנסות, הריון, לידה. בפעם השנייה זה כבר היה אחרת ועולם שלם של תקווה וכאב נפתח
אז העם אמר את שלו
כבר ארבעה חודשים שאני לא כותבת על פוליטיקה. בפעם האחרונה כתבתי כי המילים שבתוכי לא נתנו לי לישון והיום שוב, הצטברות של כעס, פחד ותדהמה דוחפים אותי למקלדת.
תובנות מחדר ניתוח, פוסט שנולד תחת השפעה
פוסט חמקמק שמשפטים ממנו נולדו אי שם בין חדר הניתוח לחדר ההתאוששות. פוסט שהיה ברור מאוד, כל עוד הייתי בהשפעת סמי הטשטוש, ומאז הוא בורח ואני צולעת בעקבותיו
מתי אני מלכה?
כשאני אומרת “מלכה” למה אני מתכוונת? מה גורם לנו להרגיש כמו מלכות ואיך זה קשור לקיר טיפוס, לריקוד המוני ולאישה בגיל של אמי שריגשה וגם הצחיקה עד דמעות?
הבלוג הוא הכנפיים, אתם הרוח הגבית
הבלוג של יערה בן שנה וחצי, ינוקא ממש, אבל הוא כבר לקח אותה רחוק ויחד איתו היא צומחת, פורשת כנפיים וחולמת לעוף גבוה
גרושה, על הנייר
אבא, אימא ושני ילדים. זאת המשפחה שלנו, אבל בתעודת הזהות ועל כל טופס רשמי, אני גרושה ועד שמשהו לא ישתנה, אהיה כך תמיד. בזוגיות בחיים, גרושה על הנייר
חכי, לונדון, חכי (או 10 הצעות למבקרים בעיר)
ביקור משפחתי בלונדון, העיר שפעם היתה הבית ועכשיו היא כבר לא בית ועדיין לא סתם עוד יעד תיירותי. תמיד יהיה לה מה להציע וגם מה לחדש. יומן מסע.