מלחמה היא עסק רועש – אזעקות, יירוטים, נפילות, הפצצות ומה לא. אך על רקע הרעש, אם תקשיבו היטב, תשמעו קולות אחרים, קולות שכדאי להקשיב להם כדי שאולי משהו ישתנה.
לפני שבועיים בדיוק, יצאה סלונה בפרויקט “שעת האמהות ” שבו מבטאות חברותיי ואני את נקודת המבט שלנו, הנשים האמהות על המציאות הלא פשוטה שלנו. אנו אומרות – כל אחת בדרכה – שמלחמה אינה הדרך, שהסלמה אינה בלתי נמנעת ושחייב להיות שיח אחר.
ובינתיים, אנו חווים וחיים את ההסלמה. ילדים נחטפים, ילדים נרצחים, ילדים מבלים במקלט במקום בקייטנה, אזעקות, שיגורים, יירוטים, הפצצות. תושבי המרכז טועמים טעימה זעירה משגרת יומם של תושבי הדרום, מדברים על כניסה קרקעית, מדברים על הפסקות אש וסימן השאלה הגדול ביותר הוא מה יהיה הסוף? איך אפשר להביא סוף למעגל האינסופי הזה שחוזר על עצמו שוב ושוב ושוב?
האזינו לקולות
מבעד לקולות המלחמה, הבהלה, ההתלהמות והשנאה, מי שמקשיב היטב, שומע את קולות הנשים שקוראות לשינוי השיח, שינוי נקודת המבט, שינוי דרך ההתמודדות שלנו עם המצב הבלתי אפשרי הזה. הקולות הללו הולכים ומתעצמים והם ישפיעו, אך הם רק חלק מהמשוואה כי כל עוד הקולות נשמעים רק “מלמטה” ולא נשמעים גם במוקדי קבלת ההחלטות ולא מיושמים, לא יהיה שינוי.
“פיוס במזרח התיכון יתאפשר אולי ביום מן הימים, אבל רק אם את שיחות השלום תנהלנה אמהות. כן, כן – אמהות. לא גנרלים, לא יועצים משפטיים, לא אנשי מודיעין, לא דיפלומטים, לא מומחים לביטחון לאומי, לא פוליטיקאים. אמהות”. מילים אלה לקוחות מתוך פוסט של ח”כ רונן הופמן שהתפרסם בסלונה במסגרת שעת האמהות ואותו הוא הקריא בדיון משותף של הוועדה לקידום מעמד האישה וועדת החוץ והביטחון שהתקיים השבוע בכנסת בנושא תכנית 1325 של מועצת הביטחון של האו”ם ויישומה בישראל.
תכנית 1325 קוראת לייצוג שיווני של נשים במוקדי קבלת החלטות כמו גם בהליכי פתרון סכסוכים ושלום, הגנה על נשים מפני אלימות ומניעת אלימות כלפי נשים.
ב-14 השנים מאז שהתקבלה התכנית, אימצו 45 מדינות תכנית פעולה ממשלתית כוללת ליישומה. בישראל התקבל ב-2005 תיקון לחוק שיווי זכויות האישה, שעוסק בייצוג נשים בוועדות ציבוריות. התחלה יפה, כן, אבל זה לא מספיק – כי עד היום, 9 שנים לאחר התיקון בחוק, עדיין נאלצים ארגוני הנשים וחברות הכנסת להילחם על מקומן של נשים בוועדות, בקבינט, בדירקטוריונים, בצוותי מו”מ ואיפה לא ו-14 שנים לאחר שהתקבלה תכנית 1325, עדיין לא אימצה ממשלת ישראל תכנית פעולה ליישומה.
בדיון בכנסת השבוע השתתפו בעיקר נשים. חברת הכנסת עליזה לביא, יו”ר הוועדה לקידום מעמד האישה, חברות הכנסת זהבה גלאון, מיכל רוזין, מירב מיכאלי ומיכל בירן, נציגות ארגוני נשים וממונות על קידום מעמד האישה בגופים שונים. כולן שבו והגדישו את חשיבות השתתפות נשים בשיח, בעיקר עכשיו, בזמן משבר ומנגד, את ההפסד העצום של חברה המדירה נשים, כדבריה של ח”כ עליזה לביא: “כאשר נשים אינן מעורבות בתהליכים, זה הפסד של החברה. הולך לאיבוד הון אנושי חשוב ביותר של מחצית מהאוכלוסייה”.
נציגות ארגון “1325, נשים מנהיגות לשלום וביטחון” הציגו את עיקרי תכנית הפעולה שגיבשו:
- ייצוג שוויוני של נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה במוקדי קבלת החלטות
- הטמעת ניתוח מגדרי בקבלת ההחלטות
- הגנה על נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה מפני סוגי האלימות השונים המופנים נגדן
- מניעת סכסוכים אלימים ומיגור הגזענות
- קידום תכנית הפעולה והטמעת החלטה 1325 במשרדי הממשלה
הדיון נחתם בהחלטה משותפת:
“הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יחד עם ועדת המשנה למדיניות חוץ, הסברה והתודעה המדינית של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת רואות חשיבות עליונה בשילוב נשים במוקדי קבלת החלטות, מיגור האלימות כנגד נשים וסיום סכסוכים אלימים, ולפיכך קוראות לממשלת ישראל לקדם ולאמץ החלטת ממשלה, במסגרתה יוקם צוות בינמשרדי. צוות זה יפעל בשיתוף פעולה מלא לטובת הכנת תכנית פעולה כוללת ליישום החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו”ם.
אנו נעשה שימוש בכלל הכלים שברשותנו על מנת לחתור להגשמת מטרה זו.”
יש לקוות שהדיון והחלטה זו הם יריית הפתיחה ליישום התכנית הכוללת. הכדור נמצא בידי הממשלה אבל גם בידינו ועלינו לעקוב, לדחוף ולהשמיע קול, כי קולות הנשים הם המפתח לעתיד של כולנו.
מזכ”ל האו”ם מברך את ארגוני הנשים על קידום תוכנית פעולה ליישום החלטה 1325
