נמאס מהמחירים – מרד צרכנים
ערב חג, חול המועד, עוד פעם חג. חגי תשרי בעיצומם, עם הארוחות המשפחתיות, מארחים ומתארחים, אוכלים עוד ארוחה ועוד ארוחה ובין לבין, עושים קניות לארוחה הבאה, או שלא.
שנה: 2015
על כתמי גיל וקמטוטים, פתרון שכולו אור – חלק 2
יצאתי למלחמה באויב הגדול, כתמי הגיל שצצו על הפנים ומשהו מבורך קרה גם לקמטוטים שהפריעו פחות אבל שנחמד גם “לגהץ” קצת. מלחמת אור טכנולוגית, ממש כמו שאני אוהבת.
על כתמי גיל וקמטוטים, פתרון שכולו אור – חלק 1
בגיל 14 היתה לי הרבה חוצפה ועזות המצח להאמין שאני יודעת מה טוב בשביל אמי. לצבוע שיער זה “מזויף” הסברתי, “צריך לתת לטבע לעשות את שלו” והיא הקשיבה.
מחזירים עולם טוב יותר
חבר חכם אחד שלי כתב “אם נחזיר את העולם טיפה יותר טוב ממה שקיבלנו אותו, סימן שהיה שווה לחיות”. בסופו של דבר, זה כל מה שרציתי לומר.
הורים מפסיקים להתבייש ואומרים די
אנחנו חיים בישוב בדירוג סוציואקונומי 9 אבל כשהקטנה שלי תתחיל כיתה א’ היא תצטרך לדשדש במי ביוב ואחיה חוזר לבית ספר מטונף, מוזנח ומסוכן. הגיע הזמן להגיד – די!
כנסת ישראל: לא רק 120 כיסאות
בית הנבחרים שלנו הוא חלק מנוף ילדותי, אבל רק לפני שלוש שנים ביקרתי בו לראשונה ומאז התמכרתי, בניגוד לנבחרים שאוהבים את המקום קצת פחות. הכנסת ואנחנו – האזרחים הקטנים
השנאה רוצחת, כל שנאה
גן מאיר, עצרת זיכרון לנרצחי הברנוער ומחאה נגד פיגוע הדקירה. עצרת תחת הכותרת “השנאה רוצחת”. באנו כדי להזדהות, כדי למחות ביחד ולהגיד לא לשנאה ולאלימות, ואז החלה אלימות.
אפטאר רמאדן בג’סר א-זרקא, שיעור בחברות ובתקווה
לפעמים, החיים מזמנים לנו מתנות מהסוג שממלא את המצברים, מעלה חיוך על הפנים ומחזיר את שביב התקווה שנדמה היה שאיבדנו. לפעמים, מפגש של כמה שעות הוא מתנה כזאת.
שנה וכלום לא השתנה
שנה חלפה במהירות האור. שלושה נערים שמדינה שלמה ציפתה לשווא לשובם, מעשה נקמה נפשע, אזעקות ושיגורים שפרצו את גבולות ה”טפטופים” בדרום והפכו לנחלת כולנו. שנה חלפה ומה השתנה?
הרמב”ם מאבחן: אנחנו חולי נפש
זה התחיל בסרטון קצר המתעד שיחה בין שני קשישים. שיחה קצת מוזרה ותגובות מפתיעות שהובילו לסוג של שיח חרשים על פני תהום פעורה שאפילו לא דמיינתי את קיומה