אם אנחנו אוהבים את ישראל וחשוב לנו להציל את הבית מסכנות השחיתות, ההקצנה והשנאה, אסור לנו לצוף. אנחנו חייבים להגיע לקלפי עם החלטה מושכלת. פוליטיקה זה בשביל כולנו.
למה פוליטיקה עכשיו (או בכל זמן אחר)?
כי אנחנו רגילים להגיד שפוליטיקה היא מלוכלכת, מושחתת, עולם אפל שאדם ישר לא ירצה לקחת בו חלק ושיש בו מקום רק לבעלי אינטרסים. במידה מסוימת זה נכון, אבל האם זה חייב להמשיך להיות כך?
התשובה היא שכל עוד אנשים ישרים ובעלי עקרונות לא ייכנסו לפוליטיקה בכל הכוח וישנו את כללי המשחק, אנחנו נמשיך לשבת על הספה ולקטר על הממשלה, על השחיתות, על הפוליטיקאים ועל העסקנים ופעם בארבע שנים (במקרה הטוב) נצא (או שלא) לבחור את הרע במיעוטו ונחזור מיד לסלון לקטר ושום דבר לא ישתנה.
יש משהו מאוד נוח במצב הזה, כי יש לנו את מי להאשים, אנחנו מרגישים מעורבים כי אנחנו מדברים על זה ויוצאים לקלפי, אבל בשורה התחתונה אנחנו לא מתאמצים באמת כדי לבדוק אם אפשר לשנות, אולי אנחנו עצלים, אולי אנחנו מפחדים, אולי אנחנו מחכים שמישהו יעשה את זה בשבילנו, אבל כל עוד לא נתאמץ לא נדע אם השינוי אפשרי וודאי שהוא לא יקרה.
אז כולם צריכים לרוץ לפוליטיקה?
ממש לא. יש הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות כדי לשנות או אפילו פשוט כדי לבחור בצורה מושכלת ולא מהבטן, מהרגל או מתוך מחאה. אפשר לצפות בתעמולת בחירות (ולהזכיר לעצמנו שזה חרטא), להתרשם מהופעות המעומדים השונים בתקשורת, לקרוא עיתונים ומאמרי דעה. אבל אפשר גם לצאת מהבית ולבקר בחוגי בית ובכנסים. שם אפשר לא רק לשמוע אלא גם להשמיע, לשאול ולהקשות. שם אפשר להתרשם מהמועמד באופן בלתי אמצעי ושם אפשר לפגוש לא רק את ראשי הסיעות, אלא גם את חברי הרשימות. אפשר גם להיות פעילים ממש וכן, ישנם גם כמה מטורפים שירוצו בעצמם.
עד כאן אני מקווה שכולנו מסכימים, עכשיו ניכנס לחלק שיהיה כנראה שנוי במחלוקת.
מה עם הבחירות הקרובות?
זה לא סוד שאנחנו נמצאים בתקופה קריטית. ביבי החליט להקדים את הבחירות ובכך לזרוק הרבה מאוד כסף ולעצור הרבה מאוד רפורמות. יותר ויותר אנחנו שומעים קולות שקוראים “רק לא ביבי”. הבחירות הפעם אינן רק קריטיות במיוחד, הן גם פרסונליות יותר מתמיד, לטוב ובעיקר לרע. הבחירות האלה הן הבחירות שיכריעו האם המדינה שלנו תלך לאבדון הימני הקיצוני או תתעשת. האם נבחר במשיחיות ובלאומנות ונבודד עצמנו מן העולם או שנישיר מבט למציאות ונבין שהגיע הזמן להתבגר, לנהוג באחריות ולצאת מהסחרור הנורא הזה שלוקח אותנו מאינתיפאדה לצוק איתן, מפיגועים לתג מחיר ומשנאת אחרים לשנאה הרסנית כלפי עצמנו.
בבחירות האלה אני מצפה ממנהיגי סיעות המרכז לקחת נשימה עמוקה ולעבוד יחד למטרה אחת – יצירת ממשלה יציבה, שפויה וממוקדת מטרה. ממשלה שתפשיל שרוולים ותעבוד בשביל האזרחים כולם ולא בשביל קבוצות אינטרסים ושתגדיר כללי משחק חדשים לפוליטיקה. קל זה לא יהיה, אבל הגיע הזמן.
ואתם? לפחות הטריחו את עצמכם לקלפי ביום הבחירות ונסו לבחור לא רק על סמך תחושות בטן או מסורת מבית, אלא על סמך הבנה אמיתית במי ובמה אתם בוחרים, כי זה הגורל שלנו.
והבטחתי גם 10 סיבות לבחירה שלי ביש עתיד, כבוחרת וכפעילה. יש הרבה סיבות נוספות, אבל הפעם אסתפק ב-10:
- סיבה שהיא 19 סיבות – 19 חברי כנסת ושרים איכותיים, מרשימים, ערכיים וישרים
- הייצוג הנשי – בכנסת שבה רק 27 מתוך 120 ח”כים הם נשים, לא טריוויאלי לראות 8 נשים מתוך 19 ח”כים
- העבודה הקשה – חברי הסיעה עובדים ללא לאות כדי לממש את המצע שבגינו נבחרו. לפעמים אני שואלת את עצמי אם הם ישנים לפעמים
- הראיה המפוקחת והמציאותית – ההבנה שלפעמים צריך לקבל החלטות קשות וכואבות בשביל מציאות טובה יותר
- הצניעות והנגישות – לא תראו אותם מוקפים במאבטחים וחוגגים במחלקה ראשונה. כן תראו אותם עומדים ומדברים עם כולם, בגובה העיניים.
- העקרונות – חברי הסיעה עומדים על עקרונותיהם. הם מתפשרים כשצריך אבל לא עוסקים במסחרה. אולי אני לא מסכימה עם כל חוק, רפורמה או הצבעה, אבל אני יודעת שהם באו ממקום טוב
- הטווח הארוך – הם עובדים לא בשביל תוצאות קצרות טווח בקדנציה הנוכחית אלא כדי להביא לשינויים אמיתיים בטווח הארוך
- התוצאות – בפוליטיקה לא רואים תוצאות מהר אבל ההספק שלהם מרשים במיוחד
- הרצון לראות את המשך העבודה – כל אותן רפורמות שהחלו, כל אותם הישגים שאסור שילכו לפח
- התומכים – פעילים חברתיים, אנשים טובים שיוצאים מגדרם כדי לעזור לאחרים, משפחה.
