טראומת התקיפה המינית אינה מסתיימת עם התקיפה עצמה. התקיפה היא רק ההתחלה ולאישה נכונה דרך ארוכה וקשה שראשיתה בקבלת טיפול ראשוני הולם. מסתבר שזה לא כל כך פשוט
נתחיל בעובדות היבשות:
אחת משלוש נשים עוברת תקיפה מינית, אחת מחמש נשים היא קורבן לאונס ואחת משש ילדות היא קורבן לגילוי עריות. אישה שהותקפה מינית יכולה להגיע לחדר מיון בכל אחד מבתי החולים בארץ, אך בחדר מיון אין את הציוד, הידע וכוח האדם הדרושים לטיפול הולם באישה שעברה תקיפה מינית ולאסוף ראיות שיהיו קבילות בבית משפט.
בחדר מיון ניתן לקבל טיפול רפואי לפציעות הפיזיות, במקרים מסוימים מציעים גם לקחת קוקטיל נגד איידס ולפעמים גם זוכרים להציע את גלולת היום שאחרי.
המקום היחיד שבו ניתן לקבל טיפול מקיף, שכולל לא רק מענה רפואי לפן הגופני אלא גם ליווי סוציאלי, בדיקות גניקולוגיות מקיפות, את כל התרופות הרלוונטיות, גביית עדות מסודרת ושימור ראיות פיזיות הוא “חדר 4”
ואיפה יש “חדר 4”? רק בחמישה מרכזים בארץ – בהדסה שבירושלים, בבני ציון שבחיפה, בפוריה שבטבריה, בסורוקה שבבאר שבע ובוולפסון שבחולון. כדי לקבל טיפול מלא וראוי, אישה שהותקפה מינית נאלצת, מיד לאחר התקיפה, למצוא את הדרך להגיע לאחד ממרכזים אלה, עצמאית. אף אחד לא ייקח אותך לשם. לא פשוט וממש, אבל ממש לא מספיק. מומלץ בחום לקרוא את כתבתה המצוינת של יעל שרר בנושא.
החדשות המעודדות הן שלמרכזים הקיימים הצטרף עתה מרכז נוסף, בבית החולים “לניאדו” שבנתניה. עדיין רחוק מלהיות מספיק, אבל בהחלט צעד בכיוון הנכון.
המרכז יפעל בשיתוף פעולה מלא עם המכון לרפואה משפטית ויאפשר לנפגעות לקבל שירות רפואי-משפטי שישמש ראיה קבילה בבית המשפט, אם וכאשר יוגש כתב אישום כנגד התוקף. הפונות למרכז יקבלו במקום אחד טיפול רפואי, טיפול פסיכו-סוציאלי ותיעוד הראיות להליך משפטי. המרכז נפתח ביוזמת ממרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית – השרון, הודות לתרומה נדיבה מקרן בריטית והוא פרי שיתוף פעולה גם עם נציגת פרויקט עיר ללא אלימות בעיריית נתניה. אבל הכוח המניע מאחורי הקמת מרכז זה (ויש לקוות שגם מרכזים נוספים בהמשך), היא בחורה אחת עם אנרגיות ונחישות שלא היו מביישות עשר נשים, יעל שרר.
את יעל פגשתי לראשונה על המסך, בסרט התיעודי שביימה “כביסה מלוכלכת” (מפיקים: יורם עברי ודיויד נוי) ושוב מיד לאחר מכן, עם סיומו של הסרט. פגישה אחת שהיתה שתיים – כי יעל שעל המסך היתה אחרת מיעל שישבה מולנו – לא רק בגלל השיער הארוך-ארוך שנעלם והאיפור המוקפד, אלא בגלל השלווה, הביטחון והרוגע ששידרה, ניכר בה שעברה כברת דרך ארוכה.
הפגישה הבאה עם יעל התקיימה לבקשתי, רציתי לראיין אותה, חשבתי שאוכל לספר את סיפורה. מצאתי את עצמי יושבת מרותקת וממוגנטת ולא כתבתי מילה, כי אפילו מולטיטסקרית עם תעודות כמוני צריכה קשב כפול בשביל מישהי כמו יעל. מהר מאוד הבנתי שקטונתי מלספר את סיפורה של יעל, צריך פשוט להכיר אותה ולספר אפשר, אולי, רק על פועלה.
הפעם הבאה שלנו היתה באירוע הפתיחה המרגש של חדר הטיפול בלניאדו. חדר אחד קטן, עם משמעות גדולה שעוד לפני פתיחתו הרשמית כבר נכנס לשימוש. עכשיו משימתו של בית החולים ושל כל המעורבים בדבר היא לעורר את המודעות לקיומו של החדר, כך שאם חלילה עברת תקיפה מינית, לפחות תדעי לאן לפנות לקבלת טיפול מיטבי.
הדרך, כאמור, עוד ארוכה. אין מספיק חדרי טיפול הולמים ברחבי הארץ ועדיין יש עבודה רבה לא רק לטיפול בנפגעות (ובנפגעים) אלא גם בלכידת התוקפים, ענישתם ומניעת פשעים איומים אלה. ועד אז, אם חלילה הותקפת, ניתן לפנות למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בטלפון 1202 (לנשים) או 1203 (לגברים)
