כסף למעון ולמטוס? יש. כסף להעלאת שכר הח”כים? יש. ושכר החיילים? לא, לזה אין. שורדי שואה? גם אין. ילדים רעבים? זה בכלל לא מעניין. והשוויון בנטל? מה איתו?
כמו אותו טרקטור די-9 שח”כ מוטי יוגב ביקש להעלות על בית המשפט העליון, רומסת הממשלה הנבחרת בגסות כל חלקה טובה, כל חקיקה הגיונית, הוגנת, סבירה ומטיבה.
בימים אלה אין כסף לקצבאות לשורדי שואה או להעלאת שכר החיילים אבל יש כסף למעון חדש ולמטוס לזוג הקיסרי, להבטחת הכנסה לאברכים (בניגוד לפסיקת בג”ץ) ולהעלאת שכר הח”כים.
בימים אלה חוק הביטחון התזונתי נדחה ולדיון בנושא הגיע ח”כ אחד בלבד (כי כולם היו עסוקים בדיון בהעלאת שכרם, כי זה הרבה יותר חשוב, הרבה יותר מעניין).
בימים אלה חיילי צה”ל משלמים את מחיר ההסכמים קואליציוניים ועתידים לשוב לשאת בחלק הארי של הנטל, בעוד שמאחיהם החרדים נגזלת ההזדמנות לשרת את המדינה ולהשתלב שילוב אמיתי במעגל העבודה ובחברה הישראלית.
כל רמיסה כזאת, כל הרס, כל צעד נוסף אחורה מעלה את מפלס התסכול, הזעם והייאוש. כל החלטה כזאת מפלגת אותנו יותר עד שמגיע הרגע שבו אנחנו מפסיקים לשתוק.
שובר השתיקה השבוע היה השוויון בנטל. לא כי הקצבאות לשורדים או שערוריית שכר הח”כים חשובים פחות, אלא כי השוויון בנטל הוא נושא הנוגע במהות עליה מושתתים כל הנושאים האחרים. כי בבסיס של כל אותם דברים עומד השוויון – שוויון הזכויות והחובות בין אזרחי המדינה. כשאר לוקחים לנו את השוויון בנטל, פוגעים לנו בשוויון וכשפוגעים לנו בשוויון אז השורדים, הילדים הרעבים שווים פחות וחברי הכנסת והזוג הקיסרי שווים יותר ואנחנו לא מוכנים לתת לזה לקרות.
השבוע פתחו אימהות לחיילים בקמפיין ויראלי מצולם, צעד ראשון במחאה נגד ביטול השוויון בנטל. אימהות הצטלמו כשהן נושאות שלט עם שם בנם או בתם המשרתים והצהרה על תמיכתן בשוויון בנטל, והקמפיין הוא רק הצעד הראשון בשורת צעדי מחאה.
השבוע גם נפתח מול בסיס הקריה בתל אביב מאהל השוויון בנטל, שיהיה פעיל ברצף עד ה-19.11. זהו מאהל משותף לרשימה ארוכה של ארגונים וגופים התומכים בעקרון המאחד את כולם – שוויון. ובבוקר יום רביעי, אחרי ימים גשומים שהותירו מדשאה בוצית וחלקלקה, יצאה השמש ויחד איתה הגיעו מאות אנשים – אימהות, אבות, אחיות, בנים, דתיים, חרדים, חילוניים, דרוזים, שמאלנים, ימניים ואנשי מרכז להגיד בקול אחד – כולנו שווים. כולנו צריכים לשאת יחד בנטל.
את הקול הזה נמשיך להשמיע בקול חזק וברור באוזניו של ראש הממשלה, באוזני השרים וחברי הקואליציה. כאשר יגיע רגע האמת והשוויון שלנו יעלה להצבעה, נסתכל לכל אחד ואחת מהם בעיניים ונשאל “האם אנחנו חיים בחברה של שווים פחות ושווים יותר?” בשבוע הבא נראה אם הפוליטיקה תגבר על העקרונות או שאולי הפעם יקשיבו חברי הקואליציה?
