אצל הסינים, לשנים יש שמות של חיות. 2015 מקבילה בערך לשנת הכבש וב-2016 תחל שנת הקוף. בשבילי, 2015 היא שנת האנשים. מהשנה הזאת ניפרד ממש בקרוב, מהאנשים, לא
אנשים ומה שהם מביאים לחיינו, זה לא משהו שפשוט נגמר
תמיד אהבתי חברת אנשים, אני אוהבת גם להיות לבד וזקוקה לזמן ה”עצמי” שלי, אבל אני גם מאוד, מאוד אוהבת אנשים (אפילו יותר מדי, אם תשאלו את הילדים שלי, למשל).
אירועים ואנשים מעצבים את חיינו. הרבה מאוד אנשים ליוו את השינויים והתפניות הרבים בחיי, בעיקר בשנים האחרונות, ואיכשהו נדמה לי שכל שנה שחולפת מלווה ביותר שינויים ותפניות ולכל שנה האנשים המשמעותיים שלה, שחלקם לפחות ממשיכים גם לשנים הבאות, כי בלב אף פעם לא צפוף מדי.
ישנן שנים וישנן שנות-על
2015 היתה סוג של שנת-על. אני די בטוחה שקרו בה יותר דברים מבכל שנה אחרת, או לפחות שהיו בה יותר אירועים ותפניות מבכל שנה אחרת. זו היתה גם שנה שבזכות אחד האירועים המרכזיים שבה, הבחירות שהתקיימו ב-17.3.15, הכרתי מספר חסר תקדים של אנשים חדשים. רבים מהם הפכו לנוכחים מאוד בחיי, חלקם גם משמעותיים מאוד, לטוב ולרע. אבל אם ישאלו אותי מי מבינהם הם אנשי השנה שלי ל-2015, התשובה ברורה.
שמונה ראשים, לב אחד
זה התחיל יומיים אחרי הבחירות, כשהתדהמה והעצב על התוצאות הקשות עוד היו בשיאם, מתוך צורך לעשות משהו שקצת יעודד ואולי גם כדי לא לשקוע לאי-עשייה אחרי אחת התקופות האינטנסיביות והמטורפות ביותר עבור כל אחת ואחת מאיתנו.
הודעת ווטסאפ הובילה למפגש לארגון אירוע מסכם לקמפיין, מפגש בבית של מישהי שלא הכרתי, שבו חלק מהנוכחות היו זרות.
האירוע היה רק יריית הפתיחה. שבועות ספורים אחרי המפגש הראשון, כשהרמנו כוסית לפני שהחלו להגיע האורחים, כבר היינו גוף עם לב אחד ושמונה ראשים וכל השאר, היסטוריה.
החוט המקשר בינינו היה והינו הפוליטיקה והעשייה החברתית, שניים שהם אחד. חוץ מזה, לא היה לנו, על פניו, דבר במשותף. טווח הגילאים של חברות השמינייה מתפרש על פני 27 שנה, יש בינינו נשואות, גרושות, סטרייטיות, לסביות, גבוהות, גבוהות פחות, רזות, רזות פחות, דתיות, אתאיסטיות וכל מה שבאמצע, באנו מהימין ומהשמאל, מהמרכז ומהפריפריה. לפעמים אנחנו רואות דברים עין בעין ולפעמים חילוקי הדעות בינינו גולשים לוויכוחים סוערים. אבל תמיד, בבסיס, יש הערכה עמוקה זו לזו והרבה מאוד אהבה, שהיא חזקה הרבה יותר מכל דבר אחר.
מאז האירוע שבזכותו הכרנו, היו עוד כמה וכמה פרויקטים. אנחנו אוהבות פרויקטים והם אוהבים אותנו והרצון הזה ליזום ולעשות הוא חלק בלתי נפרד ממה וממי שאנחנו, חלק מהדבק המחבר בינינו. כמו כל חבורה טובה יש לנו כינויים, שפה משלנו ומילות קוד, אפילו חולצות יש לנו. כן, זה קצת ילדותי וקצת מביך אולי, אבל זה משמח אותנו ואין לנו בעיה להשתטות קצת, בגילנו (אבל אנחנו יודעות גם להיות רציניות).
אומרים שככל שמתבגרים, קשה יותר לפתח חברויות חדשות, אומרים שהחברים מהילדות, מהצבא ומהלימודים הם שילוו אותנו כל חיינו, אומרים שאנחנו נוטים לבחור חברים שדומים לנו, אז אומרים
אף פעם לא הייתי חלק מ”חבורה”, בטח שלא חבורה של נשים (ובכלל חברת נשים תמיד קצת הלחיצה אותי), מעולם לא דמיינתי שבגיל 43 אפתח חברות קרובה לא עם אחת, אלא עם 7 נשים, כל כך דומות ובו זמנית כל כך שונות זו מזו, שהן יהפכו למשפחה שניה, ככה, פתאום באמצע החיים. השמינייה הוכיחה לי אחרת.
רק תשעה חודשים חלפו מאז שנפגשנו, אבל נדמה שתמיד היינו ואף אחת לא ממש זוכרת מה היה קודם. בשנה עמוסה באירועים משמעותיים, בשינויים ובתפניות, שבע האחיות שבחרתי ושבחרו בי נמצאות במקום הראשון במצעד האירועים המשמעותיים של השנה. אנחנו אולי שונות, אבל יש לנו שפה משותפת ומטרות משותפות. כולנו אנרגטיות, אבל האנרגיה של השמינייה היא הרבה יותר מסך כל האנרגיות של כל אחת מאיתנו. אנחנו מחפשות תמיד את המטרה הבאה, את הדבר הבא שבו נוכל לנעוץ שיניים כדי לבנות, לשפר, או לשנות והשמיים הם כבר מזמן לא הגבול.
2016 עומדת בפתח, בעוד ימים ספורים היא כבר איתנו, 2015 היתה שנת השמינייה ויש לי הרגשה שגם 2016 תהיה השנה שלנו, כי זה לא מקרי ש-8, אם מסתכלים עליו מהצד, הוא בעצם אינסוף.
