בדרך כלל, הם רגילים לאימא שמתחננת שינוחו קצת מהמסכים, שיעשו משהו יחד, אולי (בלי לריב, אם אפשר). אז כשהזמנתי אותם לשבת איתי מול המחשב, אפשר לומר שהם הופתעו
כמו בכל בית ממוצע בישראל 2015 בואכה 2016, גם אנחנו מגדלים דור צעיר שנדמה לפעמים שמתקשר עם טכנולוגיה יותר מאשר עם בני אדם. בכל רגע נתון ניתן למצוא אותם מול טאבלט, לפטופ, טלפון חכם, טלוויזיה או קונסולת משחק ולפעמים מול יותר מאחד מאלה בו זמנית.
מוזמנים להכיר את הדור הצעיר הפרטי שלי – זיו, המתבגר, תלמיד בכיתה ח’ מדעית, חובב טכנולוגיה מושבע שאוהב ללכת לאיבוד בנבכי עולם המיינקראפט ושגולש בשיחות לגיקית מדוברת שאימו הקשישה מזמן לא מבינה, אפילו שהיא חובבת טכנולוגיה בעצמה. סיון, הקטנה, תלמידת כיתה א’ שמאוד אוהבת לשחק בחוץ ולצייר אבל אוהבת לא פחות את האייפד והטלוויזיה ולא מבינה למה אבא ואימא עדיין לא מרשים לה טלפון משלה.
בין מסך למסך, אנחנו גם נפגשים לפעמים, אבל התלונה הרווחת בבית היא שאין לנו מספיק זמן איכות. אז מה יותר טוב משילוב זמן איכות איתם ובינם לבין עצמם, עם זמן מסך ועל הדרך לאפשר להם גם ללמוד משהו חדש, למשל באמצעות משחק שמלמד אותם גם את יסודות התכנות?
פרויקט Hour of Code נתן לנו את המענה הדרוש. הפרויקט מאפשר לילדים ללמוד את יסודות כתיבת הקוד דרך משחק מהנה. בראשית כל משימה ישנו סרטון המסביר את העקרונות הבסיסיים של הפעילות ובין חלק מהשלבים ישנם סרטוני הסבר קצרים נוספים. הכללים פשוטים וברורים, המשימות מותאמות לגילאים שונים ובכל שלב מתווסף עקרון חדש שיש ליישם. המשחקים מבוססים על דמויות מוכרות ואהובות כמו אנגרי בירדס, לשבור את הקרח, מלחמת הכוכבים ומיינקראפט, הקוסמות הן לילדים והן לילדות.
למרות שההמלצה היתה שאתנסה בעצמי בפעילות על מנת שאוכל להדריך את הילדים, החלטתי לתת להם להתנסות קודם ולראות מה אני לומדת מהם.
הראשון שהתנסה היה זיו. הוא בחר, באופן לא מפתיע, במיינקראפט, המשחק האהוב עליו. במשחק, הוא מבלה שעות ארוכות בבניית עולמות שלמים שבהם גרים ברנשים חביבים וריבועיים ויש גם אינטראקציה דרך הענן עם משתמשים אחרים (וזה פחות או יותר כל מה שהצלחתי להבין על המשחק). לזיו יש ניסיון מסוים בכתיבת קוד, למרות שלא התנסה בפעילות ספציפית זו הוא השתלט מהר מאוד על העניינים ורץ קדימה במהירות שהשאירה אותי מתנשפת, רחוק מאחוריו. למרות שהיה לו קל, הוא נהנה מהפעילות ולא ויתר על שום שלב.
סיון בחרה בפעילות “לשבור את הקרח”, גם כאן, בחירה לא מפתיעה כלל. שני הילדים דוברים אנגלית, אבל בעוד שזיו בחר בממשק באנגלית, עבור סיון בחרתי בעברית. כאן יש לציין שסרטוני ההסבר הם באנגלית וחלק מההסברים הכתובים גם הם לא מתורגמים. כיוון שסיון עדיין לא קוראת ללא ניקוד, ממילא ישבתי להקריא לה ולכן לא הפריע לנו עניין השפה.
בניגוד לזיו שהכיר את העקרונות ורץ קדימה, לסיון נדרשו הסברים על חיבור הבלוקים של הפקודות, על סדר פעולות ועל הצורך לתכנן מראש מהלכים ולפעמים לנקוט בשיטת הניסוי והטעיה. במהלך רוב הפעילות ישבתי איתה, אך בשניים משלבי המשחק הדריך אותה אחיה הגדול. נצפתה הנאה רבה מהאינטראקציה (ללא מריבות!) וזיו אף הודה ש”שבור את הקרח” קשה יותר ממיינקראפט.
עם השלמת כל פעילות זוכים הילדים לתעודת גמר עליה מתנוסס שמם. את התעודה ניתן להדפיס או לשתף במדיות חברתיות.
אחרי שהילדים נשלחו לישון, הגיע גם תורה של אימא לכתוב קוד. כי אם הם יכולים, אני בטח גם יכולה, לא?
אני בחרתי בפעילות של אנגרי בירדס. קשה מאוד זה לא היה, אבל מאתגר ומצריך חשיבה? בהחלט. האמת היא שגם נהניתי מאוד.
תוך ההשתתפות הפעילה שלי במשחק הבנתי גם את מה שהתחלתי להבין כאשר הדרכתי בפעילות את סיון – יש כאן בהחלט למידה של תהליך לוגי, של תכנון, של התמצאות במרחב ושל דברים נוספים שאולי אני לא יודעת להגדיר במונחים מדויקים, אבל שאין לי ספק שיש להם חשיבות.
אז מה הלאה?
את אתר שעת הקוד שמרתי במועדפים ובפעם הבאה שארגיש שהגיע זמן לאינטראקציה עם אחרים, נראה לי שאזמין את הילדים שוב להתנסות בפעילויות השונות
