כנסת נשית, דרך ארוכה

בכנסת ה-7 היתה ראשת ממשלה אך 8 ח”כיות בלבד. בכנסת ה-20 יש מספר שיא של נשים, אך הייצוג עדיין חסר והשיח הפוליטי גברי. נשים בפוליטיקה, מתקדמים, אבל לאט

• בשנת הולדתי, 1971, ראש הממשלה היתה אישה, גולדה מאיר. היא היתה ראשת הממשלה הראשונה ונכון לעכשיו גם היחידה במדינת ישראל.
• בכנסת של גולדה, הכנסת ה-7, כיהנו 8 ח”כיות בלבד
• בכנסת ה-20 מכהנות 32 ח”כיות, מספר שיא
• נשים מהוות 51% מהאוכלוסייה אך רק 25% מבית הנבחרים וברשויות המקומיות הפער גדול עוד יותר.
• חלק מהנשים בכנסת נמצאות שם הודות לשריונים לנשים. עדיין לא מובן מאליו שאישה תיבחר.
• עדיין ישנן מפלגות שמדירות נשים, לא בטעות ולא במקרה, אלא בשיטתיות, מתוקף תקנון ספק-חוקי.

שני אירועים התקיימו אתמול בכנסת, אירועים נפרדים עם מכנה משותף אחד – נשים בפוליטיקה. אחד היה דיון בנושא “ייצוג והשפעה של נשים בפוליטיקה הישראלית” ואחד היה סיור ומפגש של נערות ערביות ויהודיות במסגרת פרלמנט נערות של תנועת ש.י.ן.

את הדיון יזמו חברות הכנסת קסניה סבטלובה ומיכל בירן מהמחנה הציוני, בשיתוף עם יו”ר הוועדה לקידום מעמד האישה, ח”כ עאידה תומא-סלימאן מהרשימה המשותפת. השתתפו בו גם ח”כ עליזה לביא מ”יש עתיד”, ציפי ליבני מהמחנה הציוני, ח”כיות וח”כים נוספים ונשים מובילות מארגונים שונים כגון כ”ן (כוח נשי), פנים חדשות, תנועת ש.י.ן, לא נבחרות לא בוחרות, נשים עושות שלום ועוד.

למה נשים?

כי נשים הן קצת יותר ממחצית האוכלוסייה, כי ככאלה, עליהן לקחת חלק בתהליכי קבלת ההחלטות, אך יותר מזאת, כי, כדברי ח”כ תומא-סלימאן: “המאבק שלנו, במיוחד ייצוג נשים בפוליטיקה הוא מאבקה של החברה. מאבק למען חברה יותר שוויונית, מדינה יותר דמוקרטית, יותר מאמינה בזכויות אדם, מקדמת פוליטיקה של בטחון אנושי, לא מיליטריסטי. הגיע הזמן לדבר על העובדה שאומרת שאנחנו כנשים חשוב שנהיה בפוליטיקה, אבל יותר חשוב שנקדם פוליטיקה אחרת, שנייצג ערכים אחרים, שנילחם בדפוסי התנהגות וחוקים שמנעו מאיתנו להגיע עד היום”.

חלק ניכר מהשיח בדיון סבב סביב שינוי פניה של הפוליטיקה, או כדברי ח”כ מיכל רוזין: “חוץ מזה שצריך נשים בפוליטיקה, צריך נשיות בפוליטיקה”, ועדיין, גם בדיון זה, השפה היתה עדיין שפה גברית ומיליטריסטית שמדברת על “זירה פוליטית” ועל “המשחק הפוליטי” (ותודה לזהורית שורק שהסבה את תשומת לב הנוכחות לנושא השפה). השינוי הדרוש הוא שינוי רעיוני, תפיסתי.

נשים מודרות ונשים מודרות עוד יותר

כאשר עדינה בר שלום שאלה את אביה, הרב עובדיה יוסף, מדוע אינה יכולה להיות חברת כנסת, הוא השיב “את רואה איך הם צועקים שם?” מאז, הבינה בר שלום שאישה יכולה להיות חברת כנסת, להיות חלק מהעשייה, מבלי לבגוד בשום ערך מקודש. נשים נשלחות לפרנס ולעשות את הדברים החשובים יותר ועם זאת אין להן את הכוח שישנו רק בכנסת, הכוח שיאפשר להן לקדם מבלי להזיע כל כך הרבה, הכוח שיאפשר להן להכניס שיח נשי ומעודן יותר לכנסת.

אסתי שושן, ממקימות תנועת “לא נבחרות, לא בוחרות” הרחיבה בנושא הדרת הנשים מהמפלגות החרדיות. לדבריה, המניעה האקטיבית מנשים להיבחר, לכנסת או לרשויות המקומיות, משפיעה לרעה על מעמדן של הנשים והיחס אליהן. נשים חרדיות מרוויחות פחות, מופלות לרעה בתנאי ההעסקה, תלויות יותר בקצבאות ועוד. הטיעונים ההלכתיים של המפלגות החרדיות נגד ייצוג נשים אינם ברי תוקף, התקנון המפלה נשים אינו חוקי וחברי הכנסת החרדים, למרות היותם פרלמנטרים טובים, אינם עוסקים בצורכי הנשים החרדיות. דוגמה לכך היא דיון בתמותת נשים חרדיות מסרטן השד, אליו נמנעו מלהגיע חברי כנסת חרדים.

חקיקה – יש , אכיפה – לא

“אם גולדה מאיר היתה מבקרת היום בכנסת, היא היתה שואלת לא רק מדוע לא נבחרה שוב ראשת ממשלה, אלא גם מה קרה לחוקים שהיא חוקקה”. לדברי ח”כ עליזה לביא, מדינת ישראל היא מהמובילות בעולם בחקיקה למען נשים, אך לצד זאת, ישנה בעיה חמורה של אכיפה של חקיקה קיימת כך שלמרות שהחוקים קיימים, נשים ממשיכות להיפגע.

פרלמנט נערות

במקביל לדיון החשוב במקומן של נשים בפולטיקה, התקיים סיור של 150 נערות ערביות ויהודיות, חברות “פרלמנט נערות” של תנועת  ש.י.ן. התנועה הוקמה על ידי פרופסור אסתר הרצוג, ב-1989, כדי להיאבק על שוויון לנשים בישראל תוך התמקדות בייצוגן בהנהגת החברה. פרלמנט נערות הוקם בשנת 2010 במטרה להוות זירה פתוחה ותומכת בה הנערות המשתתפות מפתחות ומקדמות חשיבה ביקורתית ועשייה חברתית-פמיניסטית. הנערות נפגשו בין השאר עם חברות הכנסת עליזה לביא, קארין אלהרר ועאידה תומא- סלימאן וניהלו עמן שיח פתוח. הישיבה של הנערות מכל הארץ יחד, השאלות ששאלו, הביטחון שהפגינו ומספרן הרב של הידיים שהונפו כאשר נשאלו “מי כאן רוצה להיות חברת כנסת?” עוררו תקווה רבה. עם נערות כאלה, אין ספק שדור העתיד יביא לנו כנסת נשית עוד יותר.