כאשר נוסע ברכבת הקלה מסרב לתת לכרטיסנית לבדוק אם תיקף את כרטיסו בתואנה של צניעות, לא רק עובר על הדיבר ”לא תגנוב” אלא גם יורק בפניה של היהדות
אני רוצה לציין מראש, כדי שלרגע לא יהיה ספק קל שקבלים – הדברים שכתובים פה מתייחסים להתנהגותם של אנשים מסוימים ואין כוונה להכליל כאן על מגזר שלם. אם אתם מחפשים כאן שנאה, לא תמצאו אותה. תמצאו כאן ביקורת, תמצאו כאן כעס על תופעה מקוממת ומדאיגה, אבל שנאה לא.
העיקר הצניעות?
נדיר שאני נוסעת בתחבורה ציבורית, אבל אימא שלי נוסעת בה מדי יום, הסיפור הזה הוא הסיפור שלה ואני מספרת אותו לבקשתה ובשמה.
הרכבת הקלה בירושלים, סתם יום של חול. לרכבת עולות שתי כרטיסניות ומתחילות לעבור בין הנוסעים ולבדוק אם תיקפו את כרטיסי הנסיעה שלהם. ביקורת שגרתית. הן מגיעות לנוסע, גבר חרדי, פונות אליו והוא מתעלם, פונות שוב, ממשיך להתעלם, כך פעם, פעמיים, 3 ואף 5 פעמים. כשהוא מגיב לבסוף, הוא דורש כרטיסן, גבר.
“אין כרטיסן גבר עכשיו, רק אנחנו פה” עונות הכרטיסניות והנוסע בשלו.
נוסע אחר, אדם דתי, פונה אליו: “זה גזל, אתה יודע?” הוא אומר והנוסע הסרבן משיב “צניעות חשובה יותר”.
בתחנה הבאה מגיע כרטיסן, הנוסע הסרבן נמלט.
הכרטיסניות חזרו לרכבת, כשאחת מהן עדיין נסערת ומושפלת מהחוויה הלא נעימה שחוותה בגלל אותו נוסע סורר שבשם ה”צניעות” גם השפיל אותה.
זו לא פעם ראשונה שאימא שלי רואה מקרה כזה. לא פעם ראשונה ולא שנייה או שלישית שהיא רואה נוסעים שמתחמקים מתשלום בתחבורה הציבורית, בתואנה של צניעות. נוסעים שומרי מצוות שמשתמשים ביהדות כדי לבצע עבירה.
עד כאן הסיפור שהיה, בדיוק כמו שסיפרה אותו אמי. ועכשיו נעבור למה שיש לי לומר על הסיפור הזה.
אולי אני לא יודעת הרבה, בכל זאת עברו כמעט 30 שנה מאז שסיימתי 12 שנות לימוד במערכת החינוך הממ”ד, אבל אני זוכרת היטב ש”לא תגנוב” זו אחת מעשרת הדיברות, על “לא תציג כרטיס לכרטיסנית אישה” לא שמעתי, אולי אצלנו, הכופרים בממ”ד לימדו דיברות אחרות? אני בספק. גניבה היא גניבה והיא אסורה, גם אם מדובר בכרטיס נסיעה ברכבת הקלה שעולה פחות מ-6 שקלים ומה שהאיש הזה ברכבת עשה, בתואנה של שמירה על הצניעות, זו גניבה, חד וחלק.
עד גיל 18 הייתי דתיה. למדתי במדרשה לבנות והייתי חניכה בבני עקיבא. אני כבר מזמן לא מנהלת אורח חיים דתי, אבל האהבה ליהדות נטועה בי עמוק. אני יהודייה, זה חלק בלתי נפרד ממני, נדבך משמעותי בזהות שלי, זה לא ישתנה. אני מכבדת את זכותם של אנשים לחיות כדתיים אדוקים וכחילונים גמורים וכל מה שבאמצע, אני פחות מכבדת את מי ששופט את דרך חיי ומכנה אותי “עגלה ריקה”, את מי שחושב שהוא יותר טוב ממני בגלל הבגדים שהוא לובש או מספר הפעמים ביום שהוא מתפלל ואני בעיקר לא מכבדת אנשים שתופסים טרמפ על הדת ומשתמשים בה כדי לעשות דברים לא ראויים. זה לא רק עלוב, זה גם מעליב. לא אותי, את היהדות. כפי שכתבו כמה מחבריי הדתיים בתגובה לסיפור הזה כשהעליתי אותו בפייסבוק, זה חילול השם.
חשוב לי להבהיר: אני לא אומרת שאין חילונים שחומקים מתשלום בתחבורה הציבורית, כל מיני אנשים מכל הסוגים והמגזרים עושים את זה וזה תמיד בעייתי, אבל זה בעייתי במיוחד כשמנסים לצבוע גניבה בצבעים של אדיקות, זאת לא צניעות, זו גניבה חומרית וגניבת דעת וזה מוציא שם רע לאנשים מאמינים שהם גם אנשים ישרים (שזה הרוב).
יכול להיות כמובן שאותו אדם (ואולי גם אחרים שעושים כמוהו) עני מרוד שאין לו 6 שקלים לרכבת, זו אפשרות, לא כל כך סבירה, אבל קיימת ואם זה כך, זה בעיקר עצוב מאוד.
