הקצינה צ’ לא רוצה לשאת את מאבק הנשים על כתפיה, אך הנסיבות הפכו אותה לנושאת הדגל והבוקר היא ממשיכה לצעוד בדרך שאולי תוביל לשינוי התפיסה כלפי נשים במשטרה
צ’ היא אחת מנשים רבות, רבות מדי, שחוו הטרדה מינית בגוף שאמון על אכיפת החוק, הגוף שאליו כל אחת מאיתנו אמורה לפנות ושבו כולנו אמורות לתת אמון כאשר הוטרדנו או הותקפנו מינית. צ’ היא קצינת משטרה וכמו רבות לפניה, היא חוותה הטרדה חוזרת ונשנית במקום עבודתה והמטריד הוא קצין בכיר שלו היא כפופה. בעקבות תלונתה, חוותה המתלוננת גם התנכלות והכפשות.
בנובמבר 2015, הגישה צ’ תלונה על הטרדה נגד ניצב רוני ריטמן, מפקד יחידת להב 433, היחידה הארצית למלחמה בשחיתות ובפשע המאורגן. היחידה שבראשה עומד ריטמן אמונה על החקירות הרגישות ביותר במדינה, כולל חקירות הנוגעות לעבירות מין. עם הגשת התלונה יצא ריטמן לחופשה מתפקידו ומח”ש פתחו בחקירה. בדצמבר 2015 החליט היועץ המשפטי לממשלה לסגור את תיק החקירה ומפכ”ל המשטרה, רב-ניצב רוני אלשיך, החזיר את ריטמן לתפקידו.
אם נסגרה החקירה, אז מה בעצם הבעיה?
אמנם החקירה נסגרה, אך לדבריו של עו”ד חי בר-אל, המייצג את המתלוננת יחד עם עו”ד קרן שאול, בניגוד לרושם שעשוי להתקבל כאשר חקירה נסגרת, ריטמן אינו נקי כפיים. הסיבה לסגירת החקירה אינה כי הדברים שבהם הואשם ריטמן לא התרחשו, אלא בשל ההתיישנות המשמעתית שחלה על מעשיו. התיישנות משמעתית חלה 3 שנים לאחר ביצוע העבירה ובמקרה זה עברו 4 שנים. היועץ המשפטי הסביר שאלמלא חלה ההתיישנות, היה ממליץ על העמדתו של ריטמן לדין.
אז קרה או לא קרה?
ניצב ריטמן אינו מכחיש את הדברים. הוא אמר לחוקריו כי הוא “יכול לומר הערות בעלות אופי שוביניסטי וסקסיסטי כמו כל אדם נורמלי” והודה כי התנהל בחופשיות כלפי פקודות. לדבריו הוא בטוח שלא חרג מגבול הטעם הטוב בין מפקד לפקודה. זאת כאשר הודה שהחמיא לקצינה הכפופה לו על חזותה החיצונית ושהתייחס לנטייתה המינית של אחת מפקודותיו. כאשר העירה הקצינה הכפופה לו על אמירותיו והבהירה שאינן מקובלות עליה, ההערות לא פסקו. לדבריו המתלוננת, ניסה ריטמן גם לנשקה בכוח.
יותר מאשר עצם המעשים בהם מואשם ריטמן, התייחסותו לדברים מקוממת ומדאיגה כאחד.
אם קצין משטרה בכיר, אדם האמון על חקירות רגישות ביותר, אינו מבין שישנן נורמות התנהגות שגם אם היו מקובלות בעבר, אינן בשום אופן מקובלות היום, אם קצין משטרה בכיר ממשיך להתנהל באופן לא ראוי גם לאחר שמושא מחמאותיו מבהירה לו כי היא מוטרדת מהן, אם הוא ממשיך לטעון ששיח סקסיסטי ומבזה הוא נורמטיבי ומקובל ואינו רואה מה פסול בו, צריכה להידלק כאן נורה אדומה גדולה ובוהקת. אז למען הסר ספק, ניצב רוני ריטמן – לא. זה לא נורמטיבי וזה לא לגיטימי להתבטא כך. לא כלפי פקודות ולא כלפי נשים אחרות. פשוט לא.
עוד מספר עו”ד חי בר-אל שבתיק החקירה ישנה התייחסות חוזרת ונשנית לאופן לבושה של המתלוננת שמצד אחד, לדברי ריטמן התלבשה “צמוד מדי” ומנגד היא “מגעילה אותו ולא היה נוגע בה במקל”. כן, בישראל 2016, חקירה על הטרדה מינית מתמקדת לא במטריד ובמעשיו, אלא בלבוש ובמראה החיצוני של המתלוננת.
אם זו תפיסתו של אדם כה בכיר במשטרה ואם המערכת אינה מקיאה מקרבה אדם בעל תפיסה שכזאת, מה זה אומר בעצם על תפיסתה של המערכת, שאמורה לגונן עלינו מפני מטרידים?
הטרדות מיניות במשטרה אינן תופעה חדשה. למרבה הצער, בשנים האחרונות נחשפות עוד ועוד פרשיות של הטרדות. בתקופתו של המפכ”ל היוצא יוחנן דנינו, קצינים בכירים שהטרידו מינית הלכו הביתה אך נדמה שניקוי האורוות שהחל אז, פסק עם כניסתו לתפקיד של המפכ”ל הנוכחי, רוני אלשיך. החזרתו לתפקיד של ריטמן היא ביטוי אחד לכך וביטוי אחר הוא הצעד השנוי במחלוקת, שבו אסר אלשיך על הגשת תלונות אנונימיות על הטרדה מינית, צעד שירתיע מתלוננות עתידיות מחשש להתנכלות. אם זו הרוח הנושבת ממשרדו של מפקדה העליון של המשטרה, כיצד ניתן לצפות לשינוי לטובה ביחס לנושא הכאוב של הטרדות מיניות?
אז מה קורה עכשיו?
הבוקר תוגש לבג”צ עתירתה של הקצינה צ’ נגד השר לביטחון פנים גלעד ארדן ונגד מפכ”ל המשטרה רוני אלשיך. בעתירה, מבקשת הקצינה צ’ לבטל את החזרתו של ריטמן לתפקיד מפקד להב 433. העתירה היא רק הצעד הראשון בדרך ארוכה, ארוכה מאוד. הקצינה צ’ לא ביקשה להוביל את הדרך, אך תרבות ההטרדות במשטרה לא ממש מותירה בידיה ברירה.
