נתחיל דווקא מהשורה התחתונה. סאלי פילד המשובחת, במיטבה בסרט מצחיק, מעורר מחשבה, קצת עצוב לפעמים ועם סיפור קצת מופרך. סלונה מחלקת כרטיסים, אל תפספסו
דוריס היא אישה בשנות ה-60 לחייה, שחיה עם אמה בבית צפוף ומלא חתולים וחפצים שהן אספו ומצאו במשך השנים. לדוריס יש אח קצת מעצבן וגיסה מכשפה, חברה טובה עם נטיות אנרכיסטיות ולב זהב, מלתחה אקלקטית ומוזרה, סרט בשיער ושגרה משמימה.
כאשר אמה של דוריס הולכת לעולמה, חששה הגדול ביותר הוא שהיא עלולה להפוך לאחת הזקנות התימהוניות שאף אחד לא מבחין כשהן מתות לבד בבית, אך למרות חששותיה והלחצים ההולכים וגוברים שמפעילים אחיה טוד וגיסתה סינתיה למכור את הבית, היא לא משנה דבר בשגרת חייה וממשיכה לצבור חפצים ולצאת כל בוקר לעבודה באותה מעבורת, כשספר רומנטי בידיה.
יום אחד, במעלית הצפופה בדרכה למשרד, נתקלת דוריס בבחור צעיר וחמוד. הוא אומר לה כמה מילים ומחמיא על משקפיה, היא מסמיקה, מוקסמת ומגמגמת חצאי מילים במבוכה. כאשר היא מגלה שהבחור, ג’ון, הוא הארט דירקטור החדש בחברה שבה היא עובדת, מספיק חיוך אחד שלו כדי לשבות אותה לחלוטין ודמיונה של דוריס מתחיל להשתולל.
אבל דמיון לחוד ומציאות לחוד. דוריס מסתפקת בהערצה מרחוק של ג’ון ומדי פעם שוקעת בפנטזיות, עד לערב שבו היא משתתפת בסמינר להעצמה עצמית ומשתכנעת שהכל אפשרי, אם רק תרצה. חברתה של דוריס, רוז, מסתייגת, אך נכדתה בת ה-13 של רוז נשבית בקסם ההתאהבות והרומנטיקה ומתגייסת לעזור לדוריס לנסות לפצח את עולמו של ג’ון ולמצוא את הדרך ללבו. דוריס יוצאת למתקפה. המטרה: כיבוש לבו של ג’ון.
מהר מאוד דוריס מוצאת את עצמה מצ’וטטת בפייסבוק בזהות בדויה, רוקדת בהתלהבות בהופעה של האמן האהוב על ג’ון ומפתחת איתו קשר חברי שהיא מקווה שיוביל ליותר. עמיתיה לעבודה נשבים בקסמה של דוריס החדשה, רוז קצת מקנאה בחייה החדשים של חברתה אבל בעיקר מודאגת, האח והגיסה ממשיכים להפעיל עליה לחץ לפנות את הדירה ולהשליך את אוסף החפצים שלה וג’ון מתקרב ומתרחק, מתייחס ולא מתייחס, מעורר תקווה ואז מאכזב. ודוריס? היא בשלה, חולמת על ג’ון, מקווה, מתאכזבת וממשיכה להאמין.
סאלי פילד בתפקיד דוריס מצחיקה ומקסימה, אי אפשר שלא להשבות בקסמה וקצת גם להזדהות איתה, למרות שההתאהבות שלה בבחור צעיר כל כך בכל זאת קצת מופרכת. ג’ון (מקס גרינפילד) חמוד ותמים. אין לו מושג מה ידידתו התימהונית מרגישה כלפיו ובעיקר הוא לא ערוך או מסוגל להתמודד עם עוצמת הרגשות שהוא עורר אצלה. רוז (טיין דיילי) שופעת אנרגיות ודעתנית אבל גם מחבקת כשצריך ושאר הדמויות מספקות המון צבע ואת האתנחתאות הקומיות בסיפור. מומלץ להביא טישויים לניגוב הדמעות (בעיקר של צחוק).
“שלום, קוראים לי דוריס” בימוי: מייקל שואוולטר שחקנים: סאלי פילד, מקס גרינפלד, טיין דיילי
הסרט מופץ ע”י א.ד מטלון ופורום פילם