ראשי הרשויות המקומיות לא מפסיקים להסתבך. יש להם יותר כוח מאשר לראש הממשלה ויותר פיתויים מאשר לילד בחנות ממתקים. והתושבים? כל עוד הישוב מטופח, אנחנו עוצמים עין
שבוע לא פשוט עבר על ראשי הרשויות בישראל.
סלמאן עאמר, ראש מועצת ג’וליס, עצור בחשד לרצח. הוא תועד במצלמות כאשר הותקף באלה על ידי קבלן מהישוב וירה בו שלוש יריות. הוא עזב את המקום ובהמשך הסגיר עצמו למשטרה. מן הסתם הוא יטען להגנה עצמית והשאלה מדוע ירה בתוקפו לא פעם אחת, אלא שלוש, עודה פתוחה.
רוני גולן, ראש מועצת תל מונד (הישוב שבו אני מתגוררת), פוטר בראשית ספטמבר מתפקידו על ידי שר הפנים, אריה דרעי. זאת לאחר מאבק ממושך של חברי המועצה ותושבי הישוב, תביעה של פעיליו לשעבר והמלצה של המשטרה להעמידו לדין על עבירות מרמה והפרת אמונים (עבירות המוכרות היטב לשר הפנים, למרבה האירוניה).
מרים פיירברג, ראש עיריית נתניה מזה 18 שנה נמצאת במעצר בחשד לקבלת שוחד. בימים האחרונים נעצרו גם בנה, בעלה לשעבר, סגנה לשעבר בעירייה ואחרים.
וכל זה רק השבוע.
שלומי לחיאני, ראש עיריית בת ים הורשע בעבירות של הפרת אמונים ונגזרו עליו 8 חודשי מאסר בפועל, אך גם מהכלא כנראה שהמשיך לבחוש בקלחת ובאפריל השנה ביטל בית המשפט את תוצאות הבחירות בבת ים בנימוק שהיתה התערבות פסולה של לחיאני.
איתמר שמעוני, ראש עיריית אשקלון נעצר בינואר השנה בחשד לעבירות מין, לקיחת שוחד, הלבנת הון, הפרת אמונים ושיבוש מהלכי חקירה. במאי הוא הוחזר לתפקידו, אך במגבלות מסוימות.
ראש עיריית רמת השרון יצחק רוכברגר הורשע במרמה והפרת אמונים, עבירה שיש עמה קלון, ונגזרו עליו 6 חודשי עבודות שירות
דוד עמר ראש עיריית נשר, יוסף בן דוד ראש עיריית יהוד, יצחק עידן ראש עיריית אלעד, אהוד אולמרט ואורי לופוליאנסקי ראשי עיריית ירושלים, צבי בר ראש עיריית רמת גן. רשימת ראשי הרשויות המקומיות שנחקרו, שהומלץ להגיש נגדם כתב אישום, שהורשעו, שנפתחו ונסגרו בעניינם תיקים היא ארוכה ובכל רגע נתון עשרות חקירות מתקיימות על התנהלות של ראשי רשויות. נראה שהזירה המוניציפלית היא כר פורה במיוחד לשחיתות שלטונית.
ראשי רשויות, דיקטטורים בחסות החוק
ראשי רשויות בישראל נבחרים בבחירה ישירה. בניגוד לבחירות הארציות, בהן אנו בוחרים מפלגה, בבחירות המוניציפליות מצביעים עם שני פתקים – אחד לרשימה ואחד לראש הרשות. הבחירה האישית, אי קיום מגבלה על מספר קדנציות של ראש רשות והסמכויות הרחבות שמעניק לו המחוקק, נותנות בידי ראשי רשויות כוח עצום. בניגוד לראש ממשלה, שאינו יכול למשול ללא קואליציית רוב, ראש רשות לא באמת זקוק לקואליציה כדי לתפקד וגם הצבעת אי אמון מהסוג שיכול להפיל ממשלה, אינה מספיקה להדחת ראש רשות. במקרה של ראש מועצת תל מונד, למשל, רק אחרי ישיבת הדחה שבה 9 מבין 11 חברי המועצה הצביעו בעד הדחתו ולאחר שלא עבר תקציב המועצה מונתה ועדת חקירה ורק לאחר שהוועדה המליצה על הדחת ראש המועצה, קיבל שר הפנים את ההחלטה להדיחו. כל זאת על רקע המלצת המשטרה להעמידו לדין, עצומה עליה חתומים אלפי בעלי זכות בחירה, תביעה אישית של פעיליו לשעבר ומאות פניות למשרד הפנים.
ראש רשות מקומית מחזיק בידיו כוח עצום. האופן שבו הוא מנהל ומתנהל משפיע על כל היבט בחיי התושבים, אך זה לא עיקר כוחו. כוחו האמיתי נמצא ביכולתו לקדם או להשהות פרויקטי בנייה גדולים, פרויקטים שישפיעו על אופי ועל עתיד הישוב ועל איכות חיי התושבים מחד ושיש להם פוטנציאל כלכלי עצום עבור יזמים שלעתים לא בוחלים בכל אמצעי כדי לקדם את פרויקט. כאן, ראשי רשויות צריכים לגייס יושרה ואומץ כי הפיתויים גדולים, גדולים מאוד. רבים מדי נכשלים.
מרים פיירברג חשודה בקבלת שוחד מידי יזמים שביקשו לקדם פרויקטים בנתניה, רוני גולן נלחם בתושבים גם כי ביקש לקדם פרויקטים שהיו פוגעים קשות באיכות חיי התושבים. סלמאן עאמר הסתכסך עם קבלן עד שזה בחר לתקוף אותו ושילם על כך בחייו והרשימה עוד ארוכה.
פרשיית פיירברג נמצאת עדיין בראשיתה ואין לדעת אם החשדות נגדה יתבררו כמבוססים או לא. אין ספק שב-18 שנותיה כראש עיריית נתניה, פיירברג נלחמה בגורמים פליליים בעיר והביאה למהפכה של ממש. בנתניה יש שכונות חדשות ואטרקטיביות, מרכזי קניות ואזורי תעשייה תוססים ופורחים, טיילת יפהפייה, תעשיית תיירות משגשגת וגם אם תדמיתה של העיר עדיין לא השתנתה לחלוטין אין ספק שפיירברג הביאה לשינוי משמעותי וחיובי וחבל אם יוטל כתם על עשייתה הרבה. אבל מקרים אלה, וקודמיהם רק מחדדים את הצורך בשינוי בחקיקה.
אז מה עושים?
במבחן התוצאה, המצב הקיים שבו ראש רשות הוא הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, שהוא כמעט כל יכול ויכול לכהן מספר בלתי מוגבל של קדנציות, המצב שבו הלחצים והפיתויים קורצים מכל עבר, הוא לא מצב מאוזן או בריא. הוא חייב להשתנות.
ביולי השנה הוגשה הצעת חוק פרטית של מספר חברי כנסת הקוראת להגבלת כהונה שלישית של ראש רשות מקומית (הצעת חוק חשובה הנוגעת להגבלת קדנציות של ראש ממשלה קיימת אף היא). חוק זה הוא צעד ראשון בכיוון הנכון, אבל הוא רק חלק ממה שנדרש. נדרשת מערכת חסמים ובלמים, רפורמה בחקיקה הנוגעת לסמכויות של ראש רשות. החלטות המתקבלות במועצת העיר בהצבעת רוב דמוקרטית חייבות להיות מחייבות ונדרש מנגנון אכיפה שיאפשר התמודדות עם מצבים בהם ראש רשות פועל בניגוד להחלטות שהתקבלו. הליך הביקורת על התנהלות רשויות מקומיות צריך להיות מהודק יותר וחובה שתהיה שקיפות אמיתית, בעיקר סביב קבלת החלטות הנוגעות לפיתוח הישוב. משרד הפנים, האחראי על הרשויות המקומיות, אינו ממהר להתערב או לעשות מעשה כאשר צצות בעיות בתפקודו של ראש רשות ולבחון לעומק את המצב. כדי שהמציאות הבעייתית תשתנה, הליך הבקרה מצד המשרד הממונה חייב להשתפר.
גם הקשר של ראשי רשויות לפוליטיקה הארצית בעייתי. ישנם הרצים במימון מפלגה זו או אחרת, אחרים ממהרים להתפקד (בעיקר למפלגת השלטון) לאחר שנבחרו, במטרה לקבל את חסותה. הדיל לרוב הוא פשוט – הם מגייסים מתפקדים ובתמורה זוכים לאוזן קשבת ולדלת פתוחה במיוחד במסדרונות הכנסת. כל זה פחות בעייתי עד שראש רשות מסתבך וזוכה להגנת חבריו למפלגה בעלי המהלכים וההשפעה. פוליטיקה ישנה במיטבה. החקיקה הנוגעת להתנהלות רשויות מקומיות צריכה להיפתח לבדיקה ולעבור רפורמה משמעותית שתגביל את הכוח המוגזם שבידי ראשי רשויות, תגדיל את הפיקוח עליהם וזאת מבלי להגביל את יכולתם לבצע וליישם תכניות חיוניות לפיתוחה של הרשות שבראשה הם עומדים. הכוונה היא לא לסנדל ראשי רשויות, רק לאזן את המצב הקיים ולאפשר להם לנהל את הרשות המקומית ביעילות מספר מוגבל של שנים (שתי קדנציות, 10 שנים, תקופה מכובדת בהחלט) ולעזוב לפני שהכוח שצברו גם ישחית. ונקודה אחת אחרונה, אנחנו, התושבים צריכים להפסיק לגלות סלחנות כלפי שחיתות. ראש רשות שסרח לא יכול להמשיך לעמוד בראש הרשות, גם אם הוא ראש רשות מצוין בכל היבט אחר, כי שחיתות היא לא מחיר שאנחנו צריכים להסכים לשלם. .
