היום ייקבע גזר דינו של אלאור אזריה וכבר נשמעים קולות המדברים על הגשת ערעור. האם ערעור יעזור לאזריה? ואיך אפשר לתקן את הנזק שגרמה הפרשה לחברה הישראלית?
** עדכון **
שופטי בית הדין גזרו על אלאור אזריה שנה וחצי מאסר
לפני קצת יותר מחודש התקבלה הכרעת בית הדין הצבאי בעניינו של החייל אלאור אזריה על פיה החייל אשם בהריגה. גזר הדין ייקבע היום ואם נדמה לכם שהפרשה, שמסעירה את המדינה כבר קרוב ל-10 חודשים, תגווע עם ההכרעה, או שהשבר העמוק בחברה הישראלית שהוצף והוחמר עוד יותר סביב הפרשה יוכל להתאחות, כנראה שנכונה לכם אכזבה.
בין אם בית הדין יבחר להקל בעונשו של אזריה ובין אם יבחר להחמיר בענישה, כבר נשמעים קולות המדברים על ערעור על גזר הדין, כל גזר דין. האם הליך ערעור יטיב עם אזריה או שהוא יסב לו נזק? האם הגיע הנזמן להניח לפרשה ולתת למשפחת אזריה לחזור לאנונימיות יחסית? מה יעשה המשך המאבק לחברה הישראלית?
בבית הדין נשמעו בחודשים האחרונים עשרות עדויות על מה שהתרחש באותו יום חמישי, 24.3.16, אבל עוד בטרם נשמעו עדויות אלה, עוד בטרם התקררה גופת המחבל שבו ירה אזריה, כמעט כל ישראלי כבר החזיק בעמדה אי שם על הסקלה שבין “הילד של כולנו” ו”רוצח בדם קר”. כפי שה שהכרעת הדין לא שינתה את עמדתו של אף אחד מאיתנו, גם גזר הדין לא ישנה דבר. אנחנו כבר יודעים מה אנחנו חושבים ולמי אנחנו מאמינים. העובדות שהתבררו דרך העדויות הרבות שנשמעו בבית הדין, נושאות משקל שולי, אם בכלל בלבו של הציבור הישראלי והשאלה ששואל את עצמו בית הדין לקראת ההכרעה וקביעת גזר הדין היא שאלה אחרת לחלוטין מזו ששואל את עצמו לפחות חלק מהציבור.
העובדות היבשות ידועות כבר מיום האירוע. ידוע שאזריה הגיע לזירת האירוע כ-11 דקות אחרי שנורו שני המחבלים, כאשר אחד מהם מת והשני שכב מנוטרל על הקרקע. ידוע שאזריה דרך את נשקו וירה במחבל. השאלה המשמעותית להכרעת הדין היא האם היה חשש אמיתי וסביר שהמחבל נושא חגורת נפץ ומהווה סכנה או שלא היה חשש כזה. האם אלאור אזריה ירה במחבל מתוך אמונה שהוא נושא חגורת נפץ, כאקט של הגנה עצמית או שבחר לירות בו מתוך אמונה שעל המחבל למות? על שאלות קשות אלה השיב בית הדין בהכרעתו, אך אלה לא השאלות אותן שואל הציבור התומך במעשהו של אזריה שבעיניו שאלת הסכנה שולית או לא רלוונטית אל מול האמונה לפיה מחבל לא צריך לצאת בחיים מפיגוע או מניסיון פיגוע, נקודה. בעיני ציבור זה, אזריה ביצע את המעשה הנכון גם אם הוא מנוגד לנהלי הפתיחה באש, או עומד בסתירה לערכי צבא ההגנה לישראל שבזכותם אנחנו מכנים אותו “הצבא המוסרי בעולם”.
הציבור המאמין שאזריה שגה כאשר ירה במחבל ופעל בניגוד לנהלים ולרוח צה”ל גם הוא לא בהכרח מוטרד מעצם הריגתו של מחבל, אלא בעיקר מהאפשרות שחייל בשטח אפשר לרגשותיו ולתפיסת עולמו הפוליטית לגבור על הפקודות והנהלים לפיהם הוא מחויב לפעול וכאשר חיילים מתחילים להטיל ספק בנהלים ולפעול בניגוד אליהם בשטח, הסכנה להתנהלות הצבא ולבריאותם הנפשית של החיילים הצעירים היא גדולה מאוד.
המהירות שבה התבטאו גורמים פוליטיים וצבאיים בפרשת אזריה תרמה אף היא לעוצמת הסערה ולליבוי הלהבות. ההוקעה המידית של מעשהו של אזריה על ידי בכירי צה”ל ומערכת הביטחון גרמה בקרב תומכי החייל לטעון למשבר אמון מול מערכת המשפט, ההנהגה הפוליטית וצמרת הצבא ולתחושה שהחייל נשפט עוד בטרם נודעו תוצאות החקירה הראשונית. גם בגלל התבטאויות אלה ימשיכו תומכיו של אזריה לראות בו שעיר לעזאזל וקורבן של מערכת משובשת ולהתנגד לעצם קיום ההליך המשפטי, לא רק בגלל שאינם רואים פסול במעשה, אלא גם כי אינם מאמינים ביכולת המערכת המשפטית לשפוט את המעשה שיפוט נקי מהשפעות חיצוניות. גם אם זיכוי מוחלט של אזריה יספק אותם, על עלבון המעצר וההעמדה לדין, הם לא ימהרו לסלוח.
מהרגע הראשון שפט והכריע הישראלי ברחוב את האירוע בכלים טעונים רגשית שמטענם רק הלך וגבר עם הזמן וכנראה שיגיעו לשיאו עם ההכרעה. בהתייחסותי הראשונה לפרשה ניסיתי להתמקד לא באלאור אזריה עצמו ובאירוע המסוים הזה, אלא בחשיבות של נהלי פתיחה באש (ונהלים בכלל) בצבא, ככלי שמגונן על חיילים צעירים שחווים מצבים קיצוניים שאף צעיר אינו צריך לחוות בגיל 18, 19 או 20. אך במהרה הבנתי שתפיסה זו פשוט אינה רלוונטית בקרב מי שרואה את הדברים בגוונים עזים של שחור ולבן ומבלי להתייחס למורכבות העצומה של מצב שדורש כללים ברורים כדי למנוע טירוף מערכות מוחלט.
פרשת אלאור אזריה מסמלת את אחד הקרעים הקשים ביותר בחברה הישראלית. אם עד לאותו יום שבו ירה אזריה במחבל השכוב על הקרקע, היה סטטוס קוו מסוים בכל הנוגע לצה”ל ולמפקדיו, הרי שהפרשה הביאה לביקורת חסרת תקדים כלפי בכירי המערכת הביטחונית ולשיאים חדשים של אי אמון בה. המבחן האמיתי לא יתחיל היום, עם ההודעה על הכרעת הדין, אלא מחר, כאשר החברה הישראלית תצטרך למצוא דרך לאחות את השברים ולמצוא דרך לחזור להיות חברה אחת המאוחדת סביב ערכים משותפים.