עכשיו, יותר מתמיד, הגיע הזמן לומר בקול רם וברור: נשים אינן מוצר צריכה ורכישת גופן אינה מעשה נורמטיבי, גם אם זה מוצג באור זוהר וסלחני בפריים טיים
** עדכון**
בעקבות מספר חסר תקדים של פניות לנציב תלונות הציבור, הכתבה הוסרה מהרשת, במקביל, חשף אתר “המקום הכי חם בגיהינום” שערוץ 2 לא הסתפק בתיעוד מפרגן לתופעת מסיבות הרווקים הפרועות, אלא היה שותף פעיל ביצירתם:
“האירועים המתרחשים בה הופקו על ידי התכנית, ובשיאם המפגש עם נערת ליווי בלימוזינה. מתברר שהכתב עמרי קרונלנד, שהיה בבוקרשט בשבוע שעבר ושב ארצה בשישי בבוקר כדי למהר, לערוך ולהעלות את הכתבה, לא נלווה לאירוע שהתרחש, אלא היה מעורב בהפקתו הלכה למעשה, עוד לפני שנחת שם”
.את כתבתו של עמרי קרונלנד אילצתי את עצמי לראות, למרות תחושת הבחילה שאחזה בי כבר בזמן הצפייה בפרומו של מה שנמכר לנו כ”כתבה” בפריים טיים בערוץ 2. למה? כי גם אחרי כל מה שראיתי וקראתי ברשתות החברתיות היה בלתי נתפס בעיני שמהדורת חדשות סוף שבוע בערוץ מרכזי תיתן במה לכתבה שבשורה התחתונה היא כתבת יחצ לזנאות, כי קיוויתי למצוא שם בכל זאת טון ביקורתי, שאלות נוקבות או אמירה כלשהי על המציאות העגומה של סחר בנשים, על העוול שנעשה לצעירות שנחטפות ונאנסות לשרת, בין השאר, את הישראלי ש”אוהב להרגיש מלך”.
אז לקחתי נשימה עמוקה וצפיתי בכל 12 הדקות ו-26 השניות של כתבת הבלהות הזאת וחזרתי וצפיתי שוב בקטעים מסוימים כי רציתי להיות בטוחה שאני באמת שומעת את מה שאני חושבת שאני שומעת, שאני מבינה נכון את מה שאני חושבת שאני מבינה. רציתי לטעות, רציתי לגלות שפספסתי משהו, שלא שמעתי נכון, אבל לא, לצערי הבנתי טוב מאוד.
“גיבורי” הכתבה הם צעירים ישראלים נורמטיביים לחלוטין. מן הסתם הם שירתו בצבא, יצאו לטיול הגדול, פגשו את הנשים איתן הם רוצים להתחתן ולהקים משפחה ורגע לפני ההתמסדות הם יוצאים לחגוג את סוף פרק הרווקות בחייהם. הם צעירים בדיוק כמו אלה שאנחנו פוגשים מדי יום ברחוב, ברכבת, במסעדה או במקום העבודה. הם מלאי שמחת חיים, אנרגיות ורצון ליהנות ולפרוק עול. רק חבל שפריקת העול וההנאה שלהם כרוכות, בשורה התחתונה, בפגיעה בנשים שהחיים לא האירו להן פנים, בלשון המעטה.
לאורך כל הכתבה, על רקע מוזיקה קצבית ותמונות של בחורות יפות בלבוש מינימלי, ניתנת הבמה לצעירים שמספרים בגאווה איך שכנעו או ניהלו משא ומתן עם בנות זוגם כדי שיאפשרו להם לנסוע ואיך הם מתכוונים לשתות, להמר ו”לחתור למגע” עם כמה שיותר בחורות מקומיות. אין שם אפילו צל צלה של מבוכה, כי עבור בחורים ישראלים נורמטיביים לחלוטין מהסוג שנפגוש מחר ברחוב או במכולת, רכישת גופן של נשים היא לא דבר שיש להתבייש בו, או אפילו להסתיר מהנשים שהם אוהבים ואמורים לשאת בקרוב.
קרונלנד מצדו, די זורם עם כל העסק. הוא מתעניין בפרקטיקה ובעלויות של טיולי פריקת העול הללו ומסמן וי קטן וחיוור לצד חובתו העיתונאית כאשר הוא שואל בחצי פה את עידן גוב, הישראלי שמתפרנס היטב מארגון מסעות החרפה, שאלה מנומסת על הבחורות ועל ניצול. גוב, בלי למצמץ מדקלם שהכל חוקי, שהבחורות מרוויחות היטב ושממילא אצל בחורות אירופאיות, לסקס אין ממש משמעות.
אני לא יודעת אם השקרים של גוב הם שקרים שהוא מספר רק למצלמה או גם לעצמו אבל הנרטיב לפיו חשפנות או זנות הן חלק ממסלול קריירה מועדף על נשים, שיש בחירה באורח חיים שכופה על אישה אינטימיות עם כל זכר בעל מזומנים, שעבור נשים בכלל או מתרבויות מסוימות חדירה אינטימית לגוף היא חסרת משמעות והשלכות, שוות ערך לפעולה השגרתית והטריוויאלית ביותר, הוא נרטיב נפוץ, לעוס ומסוכן. זה נרטיב שנועד להעמיד חומה תפיסתית גבוהה בין נשים “כאלה” שנועדו לניצול חד פעמי, לנשים שבחייהם של המשתמשים – אימהות, אחיות או בנות זוג ובכך להפוך את הנשים “האלה” ללא יותר ממוצר צריכה.
מה היה קורה אם במקום לשאול חצאי שאלות, היה קרונלנד מגלה אומץ ומעמת את ה”גיבורים” עם מציאות פשוטה אחת: הנשים שהם רוכשים הן נשים שנחטפו ממשפחותיהן, שנרכשו כמו חפץ, שמנהלות אורח חיים זה לא מבחירה אלא בכפייה. הנשים הללו משחקות משחק מאולץ, מחייכות כי הן חייבות ולא, הן ממש לא מחבבות אתכם? מה היה קורה אם הוא היה שולף תמונה של הנשים בחייהם של הצעירים, ומבקש מהם לדמיין שהן יושבות בלבוש במינימלי בלימוזינה או רוקדות על עמוד במועדון? אבל עימותים כנראה לא נעימים לקרונלנד, הרבה יותר קל לו לזרום בנהר הפסולת של תעשיית הניצול, לסתום את האף ולסכם “כולם מסכימים שבוקרשט היא המעוז החדש של הרווק הישראלי”.
השיח הער שהתעורר ברשת בעקבות הכתבה עורר מחד ניצוצות של תקווה לנוכח התגובות המזועזעות הרבות של אלה שמסרבים לקנות את הנרטיב הזנאי ומנגד, תחושות קשות לנוכח תגובות אוהדות ומתלהבות. בשורה התחתונה, הכתבה עשתה שירות יחצני מצוין לעסקיו של היזם הצעיר שמתפרנס מניצול נשים והדרך היחידה לתיקון הנזק הזה היא אם השיח הציבורי הער ימשיך ולא ידעך והקול שאומר “לא” לתופעות קשות אלה יישמע חזק, ברור וצלול. ניצול נשים יפסיק רק ביום שבו כולנו נפנים שגופה של אישה הוא לא מוצר צריכה, נקודה.