האם חני נחמיאס מקבעת את תרבות האונס?

חני נחמיאס היא אמנם קורבן של הטראומה שעברה על סט הסרט “בובה”, של התפיסות שאיפשרו סצנה כזאת ושל הכותרת המגמתית בידיעות אחרונות, אבל תגובתה מסוכנת לנשים

דבר אחד אסור לשכוח: חני נחמיאס היא קורבן, לא פעם אחת, אלא שלוש פעמים. היא קורבן של האירוע המטלטל והטראומטי שמדובר בו בכתבה על זאב רווח, היא קורבן של התפיסות שמאפשרות לאירוע כזה להתרחש והיא קורבן של הכותרת המגמתית והמטעה של ידיעות אחרונות. אבל הבעיה היא שתגובתה לאירוע עם רווח, כמו בחירתה להגן על האנס חנן גולדבלט בעבר, מסוכנת לנשים.

כשחקנית עברתי טלטלה קשה על הסט. סצינה אלימה וקשה, נכון. אבל פרופורציה… זה סט צילומים

קורבן של התפיסה

נחמיאס מדברת על “פרופורציות” ומקפידה לציין שאין לה כל טענה כלפי זאב רווח, מי שביים את הסצנה, מי שישב בכיסא הבמאי ולמרות תדהמתו, בחר לתת לזה להמשיך כי “זה שירת את הסרט”
כאשר נחמיאס מדברת על טראומה אבל מבקשת לסייג “פרופורציה… זה סט צילומים” ומסירה אחריות מרווח, הבמאי, וכאשר ורווח מדבר על תדהמה מהתפתחות הסצנה, אבל בוחר בטובת הסרט על פני טובת השחקנית, הם מדברים פה על סדרי עדיפויות שקשה מאוד לעכל. האם סביר לגרום טראומה לשחקנית צעירה, טראומה שהיא זוכרת היטב גם 30 שנה אחרי, לטובת סצנה בסרט, חזקה ככל שתהיה? והאם הבמאי לא נושא באחריות כלפי השחקנים?

זכור לי היטב שאמרתי לך שממרום שנותיי אני מבינה את החשיבה שלו כבמאי ואין לי ולו טענה אחת כלפיו

זו לא הפעם הראשונה שנחמיאס מגוננת על גברים מהזן של רווח. בעבר, היא העידה לטובתו של חברה הטוב חנן גולדבלט, במשפט שבו הורשע באונס ובמעשים מגונים ואף סייעה לו כספית במימון ההגנה. אז אמרה “ערך החברות חשוב בעיני יותר מכל מעשה שעשה“. אין ספק שערך החברות הוא חשוב וראוי להערכה, אבל האם אין גבולות גם לחברות? האם אדם שביצע אונס הוא אדם הראוי לחברות? גם זה, כנראה עניין של תפיסה ואולי לתפיסתה של חני נחמיאס, הטרדה מינית ואונס אינם מעשים חמורים כל כך שמצדיקים התנערות מחבר. וכך חנן גולדבלט ממשיך להיות חבר וזאביק רווח ממשיך להיות חבר, גם כאשר הם פוגעים בנשים, גם כאשר האישה שנפגעה זו נחמיאס עצמה, קורבן של פגיעה וקורבן של תפיסה מעוותת ושגויה על זכותם של נשים על גופן.
לפני כ-11 שנים, נגזרו על בנה של נחמיאס, תום שטיינמץ, 10 חודשי מאסר על תנאי לאחר שהחזיק במחשבו “פרסום תועבה ובו דמות של קטין”. נחמיאס הגנה כמובן על בנה, אך כאשר בחרה להשוות את המעשה ל”מישהו שגנב בזוקה”, ‘קשה שלא לתהות שוב על גישתה הסלחנית לעבירות מין.

קורבן של האירוע המטלטל

למרות שנחמיאס בתגובתה מנסה להקטין את הטראומה שחוותה, הדברים שאמרה לכתבת גבי בר חיים מדברים בעד עצמם:

עבדתי הרבה עם זאביק. קשה לי לחזור לבת ה־25 ההיא. הייתי אומללה. מנופצת. נאנסת. ובכלל לא חשוב שלא קרה האקט. אני חוויתי אונס’

“הייתי בת 25 ואמא לילד קטן, וזו הייתה עבורי טראומה כל כך קשה, שאני זוכרת שאמרתי לעצמי שאולי אם לא הייתי יולדת כמה חודשים לפני בחוויה קשה מאוד, יכול להיות שאולי לא הייתי יוצאת מהטראומה שחוויתי שם בסצנה. למזלי הייתה לי פרופורציה. אומנם חס וחלילה חס ושלום לא הייתה חדירה, אבל בתחושה שלי אז עברתי אונס: אף אחד לא צעק קאט. הייתי בהלם. לא הייתי מוכנה לזה. ואני זוכרת שאני חושבת שהבנאדם חירע את השמלה. קרע אותה לגמרי. ועובר לי בראש תוך כדי מה יעשו? אין להם עוד שמלה. וזה בתוך כל המכות והפחד. כשהסצנה הסתיימה לקחתי את השמלה הזו והחזקתי אותה על הגוף, קודם כל לכסות את עצמי. ואת זה חני עשתה. לא הדמות. זו סצינת אונס בהגדרתה. זו לא הייתה הפתעה מבחינתי, אבל הכל נהיה אלים מאוד מהר מאוד. והכל על פסי רכבת, שהוא זרק אותי עליהם שם. נפצעתי. הפנים שלו הפחידו אותי. היה לו ריר. ואני זוכרת שאחרי שזה נגמר ישבתי שם על פסי הרכבת הרבה זמן. הרבה מאוד. אני אפילו לא זוכרת מי הוציא אותי משם. רק זוכרת שלמחרת הסכימו שאני לא אצטלם כי לא הייתי שמישה’.

אי אפשר שלא להזדעזע מהדברים. גם אם אולי ההגדרה המשפטית של אונס לא חלה על מה שאירע שם, אין ספק שמדובר באירוע טראומטי שאף שחקנית לא צריכה לחוות ושחני נחמיאס זוכרת היטב גם אחרי 30 שנה. זוכרת, אך מגוננת על רווח, אותו במאי שלא עצר את ההתרחשות על הסט של “בובה” ואשר יוצא היום להגנתם של משה איבגי ואופק בוכריס ומבכה את התקופה שבה גברים “חיזרו” אחרי נשים “ללא הפרעה”. אולי לא מפתיע שזאב רווח הוא גבר שממשיך לסרב להבחין בין חיזור והטרדה, אך קשה יותר להבין את גישתה של נחמיאס שגם ממקומה כמי שחוותה טראומה, ממשיכה לגונן על הסיטואציה ועל מי שהיה אחראי לה.

קורבן של הכותרת

אין ספק שהכותרת: “חוויתי אונס בסרט של זאב רווח” היא כותרת מגמתית ומטעה שיוצרת את רושם שגוי שמדובר בכתבה שבה חני נחמיאס מתראיינת על אונס שחוותה על הסט של סרט בבימויו של רווח כאשר האמת היא שמדובר בכתבת פרומו לקראת ראיון עם זאב רווח שעתיד להתפרסם מחר ושעוסק בזאב רווח ובסדרה חדשה בכיכובו. אז כן, חני נחמיאס צודקת בזעמה על הכותרת, שגם לאחר שנערכה מתמקדת בנחמיאס ולא ברווח.

ובשורה התחתונה, מה הבעיה בתגובתה של נחמיאס?

בכל פעם שדמות ציבורית בוחרת לעמוד לצדם של אנסים, מטרידנים וגברים המתבטאים, כמו רווח, בזכותם של אנסים, מטרידנים ו”מחזרים” למיניהם, אנחנו צועדים עוד צעד כואב אחורה בדרך הארוכה לשינוי התפיסה על זכות האישה על גופה ושוקעים עוד כמה סנטימטרים בבור העכור של תרבות האונס. כל עוד ישנם גברים שחושבים כמו רווח, כמו גולדבלט, כמו בוכריס וכמו איבגי, נשים ימשיכו להיות בסכנה. בחירתה של נחמיאס לתמוך בחבריה, מסייעת בסופו של דבר בקיבוע תרבות האונס שבצילה נשים ימשיכו להיות מותקפות, על סטים של סרטים וגם בחיים.