על רקע הנוף הירוק והקסום של המפסטד, נרקם סיפור אהבה אותנטי בין שני אנשים לא צעירים, עשירים או יפים במיוחד שמוצאים יחד סיבה ודרך להפסיק לברוח מהחיים
להקרנת הסרט “המפסטד שלי” הגעתי מוכנה להתרפקות על זיכרונות מ-7 שנות חיי בלונדון, הספיקו לי דקות ספורות כדי להבין שיש ללונדון עוד כמה סודות שכדאי לי מאוד לגלות ובעיקר, כדי להתאהב בדמויות ובסיפור שהן מספרות.
בלונדון באמת שיש הכל, משיכונים אפרוריים ומטים לנפול ועד לארמונות של ממש וכל מה שבאמצע. יש בה כמה לא מעט פארקים גדולים ויש בה את המפסטד, שהוא הרבה יותר מפארק גדול או “ריאה ירוקה” סמלית, הוא אי של שלווה שבקלות אפשר ללכת בו לאיבוד ולשכוח את העיר הסואנת שסביבו.
הסרט הזה הוא קצת כמו המפסטד עצמה, הוא מספר את סיפורם של אמילי וולטרס (דיאן קיטון) ודונלד הורנר (ברנדן גליסון), שכמו המפסטד, חיים במציאות משלהם, המנותקת מסביבתם. שניהם בורחים ממשהו ובהמפסטד הם מוצאים בסופו של דבר זה את זו ולומדים איך להפסיק לברוח.
אמילי היא אלמנה אמריקאית המתגוררת בבית דירות בקצה החורש. דירתה זקוקה לשיפוץ, היא כורעת תחת נטל חובות שהשאיר לה בעלה המנוח, מבלה את יומה בהתנדבות בחנות פריטי יד שניה לצדקה ונמצאת תחת מתקפה מתמדת של שכנתה השתלטנית פיונה שיודעת בדיוק מה אמילי צריכה, בין אם אמילי תרצה בכך או לא. ומה אמילי רוצה? בעיקר לעצום את העיניים ולהתעלם מהנזילות בתקרה ומהחובות ומניסיונותיה הבלתי פוסקים של פיונה לרתום אותה למטרות שונות ולשדך לה בן זוג חדש.
דונלד חי כבר 17 שנה חיים שקטים בלי להפריע לאיש בצריף שבנה בחורשה. איש לא יודע איך הוא הגיע לשם ולמה הוא בוחר לחיות כך. שלוות חייו מופרת על ידי כרישי נדלן המעוניינים להרוס את הצריף שלו ולבנות במקומו פרויקט מגורים יוקרתי. כמו אמילי, הוא בוחר להתעלם מההליכים המשפטיים, נחוש להישאר במקומו, אבל ללא תכנית פעולה.
דרכיהם של אמילי ודונלד מצטלבות כאשר יום אחד כשהיא משקיפה מחלון ביתה לעבר החורשה, מבחינה אמילי בצריף של דונלד וסקרנותה מתעוררת. בנחישות מפתיעה היא מחפשת אותו, חוקרת אותו ומחליטה לעזור לו במאבקו, בין אם ירצה בכך ובין אם לא.
בהדרגה, מתפתחת בין אמילי ודונלד מערכת יחסים קרובה. אמילי מגלה שתחת חזותו המחוספסת של דונלד מסתתר איש משכיל, חכם ומיוחד במינו. דונלד מעוניין באמילי אבל רק בתנאים שלו ועל רקע המאבק להציל את הצריף, ביתו של דונלד, לומדים שניהם להתמודד עם המציאות שבה הם חיים, להפסיק לברוח וגם להתפשר.
קסמו של הסרט הוא בדמויות הלא שגרתיות של אמילי ודונלד, הם לא צעירים, לא יפים במיוחד ובטח לא עשירים והאהבה שמתפתחת ביניהם למרות השוני העצום ביניהם אותנטית ומרגשת במיוחד. דמויותיהם של פיונה ושל ג’יימס המחזר בנחישות אחרי אמילי מוסיפות קורטוב של הומור בריא וגם לונדון נוכחת שם כל הזמן ברקע, עם כל עושרה והדמויות המיוחדות שבה.
דיאן קיטון מצוינת בתפקיד האלמנה האמריקאית שתחת חזות שקטה וקצת אבודה מסתתרת אישה נחושה, חזקה ומלאה להט. ברנדן גליסון מביא חזות ומבטא אירי רך ומתנגן שאי אפשר להתעלם או לא להשבות בקסמם.
“המפסטד שלי” (בהשראת אירועים אמיתיים) מצליח לרגש ולהחזיר את האמונה באהבה שאפשר למצוא בכל גיל וגם במקומות המפתיעים ביותר.
במאי: ג’ואל הופקינס
תסריט: רוברט פסטינגר
שחקנים: דיאן קיטון, ברנדן גליסון, ג’יימס נורטון, סיימון קאלו.
בריטניה 2017
הסרט מופץ על ידי פורום פילם