קח לך אישה מפלסטיק

בובות מין שמבטיחות “חווית אונס” ובובות מין בדמות ילדים, נשמע מופרך? אז זהו, שלא. הכל נמצא במרחק לחיצת עכבר, גם באמזון ובאיביי וזה מסוכן בדיוק כמו שזה מחריד

מבובות פלסטיק מתנפחות ועד לרובוטים מתקדמים שמנסים לדמות כמה שיותר אישה, תעשיית בובות המין פורחת ומגלגלת לא מעט כסף. ביקוש לא חסר וישנם גברים שמוכנים להוציא סכומים לא מבוטלים כדי לספק צורך אנושי מאוד, רק בלי מגע אנושי אמיתי.

בעוד שבובות הפלסטיק המתנפחות של פעם לא התיימרו לשמש כיותר מאביזר מין פונקציונלי, שאפשר להתחבר אליו או לא, הרובוטים המתקדמים של המאה ה-21 לא רק מדמים את המראה והמגע של אישה אמיתית, הם גם מקיימים אינטראקציה עם המשתמש, המבוססת על בינה מלאכותית. כבר לא מדובר באביזר מין, אלא במשהו שמנסה לדמות ולהחליף מערכת יחסים.

באופן אישי, קשה לי לקבל את ההפרדה הקרה בין הגוף לבין הנפש ואת הפיכת הגוף הנשי ללא יותר מפאזל של איברים שמאפשרים לגבר להגיע לסיפוק מיני שתקשורת, אישיות, משיכה ורגש אינם רלוונטיים בו באקט מיני מכני לחלוטין ונטול חום ואנושיות. בובת המין שונה בעיני מאביזר מין כמו ויברטור. הויברטור הוא פונקציונלי, הבובה היא חלק מאשליה שנמצאת מחוץ לאזור הנוחות שלי, אבל זו לא בהכרח התפיסה הרווחת.

מי צריך מערכת יחסים, כשיש רובוט? (Image by kalhh from Pixaba)
מי צריך מערכת יחסים, כשיש רובוט? (Image by kalhh from Pixaba)

הבעיה האמיתית, לטעמי, טמונה בניסיון לייצר אינטראקציה בין אדם למכונה ואשליה של אנושיות במקום שבו היא לעולם לא תוכל להתקיים. אינטראקציה עם מכונה, מתקדמת ככל שתהיה, אינה יכולה להיות תחליף למערכת יחסים עם אישה או גבר בשר ודם. האם יש כאן תהליך מסוכן שמתחיל בחיכוך עם בובה ומסתיים באובדן היכולת לנהל מערכת יחסים הדדית שיש בה רגשות ומחשבה? אולי, לפחות לפי תוצאות סקר שנערך ביוני אשתקד שבו רבע מהצעירים השיבו שהם היו מוכנים לנהל מערכת יחסים עם רובוט.

אמנם ישנם גברים שאינם מסוגלים מסיבות כאלה אחרות או לנהל מערכת יחסים עם אישה ושעבורם רובוטים אלה הם באמת התחליף היחיד לקשר אנושי שהם מתקשים לייצר ואולי עבורם הרובוטים הם בשורה, אך עבור הרוב, הנורמליזציה של מערכת יחסים עם מכונה יכולה להיות תחילתו של תהליך מסוכן של טשטוש גבולות בין פנטזיה ומציאות ובין אינטראקציה מתוכנתת לאינטראקציה אמיתית.

מותחים את הגבולות

חברה אחת, המתהדרת בהיותה יצרנית “רובוט הסקס הראשון בעולם” עוררה סערה עם דגם חדש של רובוט סקס שדווח עליו שהוא מספק “חווית אונס”. בניסיון להבין במה בדיוק מדובר, ביקרתי באתר החברה (אם ממש תרצו, תמצאו אותו לבד) וקראתי על הרובוטית המתקדמת שמנהלת אינטראקציה עם המשתמש ומאפשרת בחירה בסוגי אישיות שונים, לפי העדפת הלקוח. לצד “הפרועה” ו”חובבת ה-S&M”, ישנה גם “הפריג’ידית” שמתוכנתת כך שתביע התנגדות ל”חיזורי” המשתמש.

רוקסי, בובה בהתאמה אישית (צילום מסך)
רוקסי, בובה בהתאמה אישית (צילום מסך)

באתר מתייחסים לסערה הציבורית שעוררה הבובה ומסבירים שהיא בסך הכל “מביעה דעה ונותנת משוב” ושלמעשה, תגובותיה המסויגות נועדו “לעזור לאנשים להבין איך להתנהל במערכת יחסים אינטימית”, כאילו שכפיית מגע על בובה שאומרת “לא” אמורה ללמד מישהו לחכות להסכמה במגע עם אישה אמיתית. עוד הם מסבירים ש”אונס הוא לא אינטראקציה שנתמכת על ידי רוקסי ולקוחותינו אינם מבקשים זאת. לקוחותינו רוכשים את רוקסי כיוון שברצונם לחוות מערכת יחסים ואונס אינו חלק סביר ממערכת יחסים”. גם אם זו לא היתה מכבסת מילים, יש משהו מצמרר בקלות הבלתי נסבלת שבה חברה מתגאה במכירת מערכת יחסים מתוכנתת בעטיפת סיליקון ומתעלמת לחלוטין מהמציאות העגומה שבה גברים עדיין מאמינים בזכותם על גופן של נשים. האם מי שייהנה מהתנגדותה של רובוטית היום יסתפק בה ויוותר על “חוויית” ההתנגדות של אישה בשר ודם? לא.

פורצים כל גבול

לצד “הפריג’ידית” ניתן למצוא באותו אתר את “הצעירה” שהיא בת “בקושי 18” אבל רחוקה מלהיות התופעה המדאיגה ביותר בשוק האפל של בובות המין. מי שממש רוצה, יכול למצוא ברשת בובות מין צעירות הרבה יותר, עם תווי פנים ומבנה גוף של ילדות וילדים, הגשמת הפנטזיה החולנית של כל פדופיל מצוי. בובות אלה אינן חוקיות אך לאחרונה נרשמה עליה בהברחתן למדינות אירופה והן אף נמכרות דרך אתרים גדולים וממוסדים כמו איביי ואמזון, לא בדלת הראשית, אבל יודעי דבר ידעו איך למצוא אותן שם, יחד עם עולם צללים שלם של מוצרים מצמררים.

יש שיטענו שפדופיל המספק את יצריו החולניים באמצעות בובה, אולי לא יתקוף ילד בשר ודם ושאולי אנס שאונס רובוטית לא ירגיש דחף לחפש אישה. אך הדחף לתקוף מינית, בין אם מדובר בנשים ובין אם מדובר בילדים רכים, הוא לא דחף שיש לו שובע או גבולות, להפך, הוא דחף שמזין את עצמו, גדל ופורץ עוד ועוד גבולות. הריגוש של אתמול כבר לא ירגש מספיק מחר. היום מספיקה לפדופיל בובה, מחר הוא ירצה את “הדבר האמיתי”.  היום האנס מסתפק במחאותיה המתוכנתות של הבובה, מחר הוא ירצה למתוח עוד את הגבול ולבחון איך אישה בשר ודם סובלת. עם האוכל בא התיאבון ועם כל גבול שנפרץ, הגבול הבא קרוב יותר ופרוץ יותר.

אך מעבר לכך, בובות המין המספקות מענה לסטיות אלימות נותנות מעטה של נורמליזציה ולגיטימציה לתופעות חולניות. התופעות הן כבר לא בעיה המצריכה טיפול אלא “צורך” שיש לתת לו מענה. מכאן, הדרך להשלמה עם קיומן של סטיות קשות המייצרות פגיעות עוד יותר קשות, קצרה והמדרון בדרך לשם תלול, חלקלק ואפל במיוחד.