באומץ רב מצטרף אסף הראל למאבק #metoo עם סיפור מחריד של הטרדה ותקיפה של נערים צעירים על ידי מורה נערץ ומשמיע את הקול הגברי שעדיין לא נשמע מספיק
בתוך גל #metoo ,העצום כבר התרגלנו כמעט, עד כמה שאפשר להתרגל, לשמוע עדויות של נשים הנשים המפורסמות שמספרות על הטרדות ותקיפות מיניות שחוו. בזו אחר זו הן שוטפות אותנו, החוויות הקשות שעברו נשים חזקות שעומדות בקדמת הבמה ונותנות לנו, כל הנשים האחרות, את הלגיטימציה לדבר על זה. בתוך השטף הזה התחיל להישמע גם קולם של גברים שמביעים זעזוע ותמיכה בנשים הנפגעות. הקול הזה עדיין שקט מדי, לא נשמע מספיק ועדיין המאבק בהטרדות נתפס כמאבק של נשים וחבל שכך, לא רק כי כל אישה שנפגעת היא גם בת, אחות, בת זוג או חברה של גבר, אלא כי כדי שהמאבק הזה לא יהפוך למאבק בין המינים, כדי שהוא יטופל באמת, לעומק, חייבים להבין שהבעיה היא לא בעיה של נשים שמוטרדות על ידי גברים, אלא בעיה של חברה שבה לאנשים יש כוח לפגוע באחרים.
אבל ישנו עוד קול, חרישי עוד יותר מקולם של הגברים התומכים בנשים הנפגעות וזה קולם של גברים שנפגעו וכן, הם קיימים, אסור לנו לשכוח את זה אפילו לרגע. הם קיימים בגילאים הצעירים, שם בנים נפגעים לא פחות מבנות, אבל לא רק. מדי פעם צץ קולו של גבר אמיץ שהוטרד או הותקף, כמו ינקי מרגלית שסיפר על מטרידן באוטובוס או יעקב סלע שחשף בפנים גלויות את ההטרדות הקשות שעבר מידי פדופיל סדרתי, אבל הם היוצאים מן הכלל. עדיין את הגברים שומעים פחות, הרבה פחות. כי בנוסף לכל מחסומי הבושה והפחד שאנחנו, הנשים, צריכות לגבור עליהם, לגברים יש מחסומים של סטיגמה, של ביטחון בגבריות, של סימני שאלה על זהות מינית. זה אמור להיות מובן מאליו, אבל זה לא ולכן זה צריך להיאמר: גבר שהוטרד על ידי גבר הוא לא פחות גברי מכל גבר אחר, הוא לא יותר חלש, הוא לא פחות סטרייט (או הוא סטרייט), הוא פשוט אדם שנפגע מאדם כוחני ואלים.
ועכשיו מצטרף אסף הראל לשורת הגברים שפרצו את חומת השתיקה המגדרית. בטור שהתפרסם ב”הארץ” ובמונולוג בן 16 דקות הוא מספר כיצד הוטרד על ידי מורה נערץ, כיצד בהדרגה למד על רבים אחרים שהוטרדו אף הם על ידי אותו מורה. הסיפור שלו ושלהם מרעידים את כל הגוף, ממש כמו מאות אלפי סיפורי #metoo של נשים. זה סיפור על אדם עם כוח וכריזמה שמשתמש בכוחו וביכולות המניפולציה שלו כדי להפיל צעירים (וכנראה שגם צעירות) ברשתו. זה סיפור על אדם עם גישה בלתי מוגבלת לקורבנות שעל פי העדויות פגע ברבים ועדיין נמצא במערכת שלא מציפה, לא מתריעה, לא מטפלת וממשיכה לאפשר לו ולאנשים כמוהו גישה לקורבנות. זה סיפור שאנחנו שומעים שוב ושוב ונחרדים כל פעם מחדש.
את הסיפור יספר לכם הראל עצמו במילותיו שלו. הוא טריגרי וקשה לעיכול, אבל חשוב לשמוע אותו. חשוב גם לשמוע את מסקנותיו והצעותיו הפרקטיות וההגיוניות להפליא, הצעות שיכולות להציל קורבנות עתידיים.
אני מקווה שאף אחד לא יאשים את אסף הראל ואת קורבנותיו האחרים של אותו מורה במה שקרה להם, אני מקווה שאף אחד לא יטיל ספק במה שהם מספרים ויגיד להם שהם משקרים או מדמיינים, אני מקווה שאף אחד לא ישאל את אסף הראל “למה נזכרת עכשיו?” ושאף אחד לא יאשים אותו בהרס חייו של המורה הפוגע. הציניקנית שבי תוהה אם הסיכוי שכל זה יקרה הוא קטן יותר בגלל שאסף הראל הוא גבר והאופטימיסטית שבי מקווה שאם זה כך, אולי זה יעורר אצל אותם אנשים שלא מאמינים, שמטילים ספק, שמאשימים את הקורבן ושזועקים “ציד מכשפות” ו “למה נזכרת עכשיו” תהיה אם אולי הם טועים כשהם מטילים ספק, מאשימים וזועקים.
אני מקווה שכל גבר אמיץ כמו אסף הראל שחושף סיפור כזה מקרב אותנו עוד צעד אל ההבנה שהבעיה היא בעיה של נשים ושל גברים כאחד, שכל אחד יכול להיות קורבן ושהאשמה תמיד, אבל תמיד, מונחת לפתחו של התוקף.
