עירד מרציאנו צייגר, אישה אמיצה

עירד מרציאנו צייגר לא מוכנה לוותר. המסע שלה התחיל בנובמבר 2016 עם הפרסום הראשון שבו הזדהתה כנפגעת של אלון קסטיאל. עכשיו היא תובעת אותו בתביעה אזרחית ומבקשת את עזרתכם

** עדכון 26.8.18 **

היום נכנס עבריין המין אלון קסטיאל לכלא לרצות עונש של 4 שנים במסגרת הסדר טיעון, אך זה אינו סופה של הפרשה שכן עדיין תלויה ועומדת תביעתה האזרחית של עירד מרציאנו צייגר, שתלונתה לא נכללה בעסקת הטיעון.

עירד מרציאנו צייגר היא קודם כל אישה אמיצה.

עירד היתה מהנפגעות הראשונות של אלון קסטיאל שנחשפה בפנים גלויות ובשמה. 14 מתלוננות מצאו את האומץ להתלונן נגד קסטיאל, 14 נשים שלא הכירו זו את זו. 4 מהן נכנסו לכתב האישום ובמסגרת הסדר פשרה הפך האישום באונס לניסיון אונס.

ביום שבו נחתם הסכם הפשרה המקומם והמבזה הזה, עמדה עירד מול בית המשפט כשהיא אוחזת שלט שבו כתוב “אלון קסטיאל אנס אותי”. עירד לא נכנעה אז ולא נכנעת היום.

עירד צייגר מרציאנו מפגינה ליד בית המשפט (צילום: טל גרנית ושרון מימון)
עירד צייגר מרציאנו מפגינה ליד בית המשפט (צילום: טל גרנית ושרון מימון)

בהמשך, פתחה עירד פרויקט מימון המונים לגיוס הסכום הדרוש להגשת תביעה אזרחית נגד קסטיאל. התמיכה הציבורית בה עצומה וסכום היעד הראשוני גויס תוך 16 שעות. לאחר שהושג הסכום הראשוני, החליטה עירד להמשיך בגיוס במטרה להקים קרן מיכה בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

כך כתבה עירד בפוסט שבו הכריזה על גיוס ההמונים:

היום, המאבק שלי, שמסמל עבורי מאבק של נשים רבות, עולה שלב. 

החלטתי להגיש תביעה אזרחית נגד מי שאנס אותי.  איש הנדל”ן וחיי הלילה – אלון קסטיאל. 

ב-12 לנובמבר, 2016, 17:04 
עשיתי בחירה קשה, הרת גורל. 
ואת המעשה הכי חשוב, ומשמעותי, שעשיתי בימי חיי.
פרסמתי פוסט אנונימי, בו אני מזדהה כנפגעת אונס. מיידי גבר ידוע בציבור, שהיה ידוע לי, ולאחרים, ואחרות, כאחד שפגע בהרבה נשים, משך שנים רבות. 

כאשר לחצתי על האנטר ופרסמתי הפוסט, ידעתי-

ידעתי.  
שאחרי האנטר הזה, החיים שלי לעולם לא יהיו מה שהם היו עד עכשיו.  
ידעתי.  
שאני צועדת אל פי תהום. מלאת כאב קשיים ומהמורות.  
ובכנות? שתדעו ותדענה – שקשקתי, מפחד.  
ידעתי.  
שאין לי שום דרך להתכונן לתהום הזו, שאין לה סוף, ושעם כל הפחד והחשש הנוראי, מהתהום המפלצתית הזו,  
ידעתי, בכל מאודי-  שזה משהו שאני חייבת לעשות. 
כאן 
ו ע כ ש י ו.  
כדי שנשים נוספות לא תיפגענה, מידיו. ותצטרכנה לעבור, את מה שאני עברתי. 

כשנה לאחר התקיפה, נפגשתי עם התוקף שלי, הבהרתי לו בצורה ברורה, שאין לו דרך לבטל את הידיעה שלי. ורמזתי לו על כך שאני יודעת שקיימות נוספות מלבדי.

באופן זה או אחר, הוא אמר לי שהוא למד את הלקח, וש-מהיום והלאה, הוא יהיה  “טוב יותר” 

פרסמתי את הפוסט די מיד אחרי שגיליתי, שיש נפגעות חדשות.   
באותו פוסט תיארתי באופן כללי את התוקף, והזמנתי נפגעות נוספות שלו לפנות למאגר התוקפים מינית, של עמותת “אחת מתוך אחת”. 
בעקבות פרסום הפוסט וההפצה שלו, החל גל אינטנסיבי של עדויות.  
הנפגעות הנוספות פנו למאגר, ולעיתונאית שרון שפורר. ששיתפה בעצמה את הפוסט, וכעבור ימים ספורים, חשפה את הפרשה בתקשורת.  

מטרת העל הראשונית שלי הייתה, באותו הרגע, לעצור אותו מלהמשיך ולפגוע. 

כשפרסמתי את הפוסט האנונימי, ידעתי. שהוא יידע מיד, שזו אני.  ידעתי.  ולמרות הבעתה, הייתי חייבת לעצור אותו מלהמשיך ולפגוע,  ויהי מה.  

את זה, השגנו.  
אני, עמותת “אחת מתוך אחת”, עמותת “לילה טוב”, העיתונאיות שרון שפורר ונעם ברקן, גוף התקשורת העצמאי “המקום הכי חם בגיהנום” שחשף את הפרשה תוך נטילת סיכון עצמי, לא מבוטל.   
ובעיקר בעיקר- הנפגעות האמיצות שהרימו את הכפפה, ועשו הן ומעל לכל הן- צעד אמיץ חשוב ומשמעותי, מאין כמותו.  
את המחיר על הפגיעה שעברנו, ואת המחיר, עבור ההקרבה העצמית וה”דבר הנכון” שעשינו, אנחנו כנראה נשלם עד סוף ימי חיינו, באופן זה או אחר.

(מבקשת להזכיר וליידע – לעבריין המין הסדרתי המורשע הזה, עוד נפגעות רבות, שלא הגישו תלונה. זו זכותן המלאה. אני מבקשת שלא נשכח אותן, ושלא נחשיב אותן כאמיצות וראויות פחות- מאלה שכן, התלוננו במשטרה. 
לכל אחת הזמן שלה, ו/או והדרך שלה להתמודד. הצורך והרצון המוצדק שלה להתחשב בקרובים וקרובות אליה, וקשיים ראייתיים, בגלל… נו אתן/ם כבר יודעות ויודעים…מה…  אז בבקשה, ובמחילה. הן לא מספר, ולא אות. כי אם עולם ומלואה. ואל תשכחו או תשכחנה בבקשה, לרגע, אף אחת מאיתנו…מהן….)

במהלך השנה וחצי האחרונות מאז חשיפת הפרשה, נוספו לי מטרות חדשות, אליהן אני משתדלת בכל מאודי, בכל רגע נתון. 

וגם אם זה נראה אחרת, שתדעו, ותדענה- 

אני כל הזמן משלמת מחיר אני כמעט אף פעם לא מספרת ומונה אותו, בפומבי.

בעקבות אותה בחירה והתחייבות הרת הגורל ההיא, גיליתי, בעל כורחי,  שקיימים בי כוחות ותעצומות נפש, שמעולם לא שיערתי בנפשי שאני מכילה, ויכולה להם. 

היום, המאבק שלי, שמסמל עבורי מאבק של נשים רבות, עולה שלב. 

החלטתי להגיש תביעה אזרחית נגד מי שאנס אותי.  איש הנדל”ן וחיי הלילה – אלון קסטיאל. 

אני יודעת בכל רמ”ח איברי נשמתי, שזה משהו שאני פשוט אמורה לעשות. 
ולא משנה מה תהיה התוצאה- אני ממשיכה לצעוד אל פי אותה תהום, 
שהפכה לדרך.

אני בוחרת להמשיך ללכת בדרך שהתחלתי ללכת בה.

תביעה אזרחית ומאבק משפטי מלא ומקיף מצריכים משאבים כלכליים. כאלה שאין ברשותי. ורחוקים מידיי לשגת.  
התקיפה מלפני שלוש שנים הובילה להתרסקות נפשית, וגם כלכלית. כי אי אפשר ממש לעבוד ולתפקד באופן מלא וסדיר, כאחת האדם, והחווה, כשאת סובלת מסיוטים, דכאונות, חוסר יכולת לתקשר, ושאר שלל תסמיני הפוסט טראומה המורכבת. 
נפגעתי אנושות וקשות גם כשהייתי פעוטה בת 5.  
עד שהרגשתי שהצלחתי להתגבר על הטראומה ההיא- הגיע, ההוא, אלון קסטיאל. שביתר ריסק וניפץ שוב את הנשמה, למיליון ואחד רסיסים.  

אותם אאלץ לחפש ולנסות לאסוף.  רסיס אחר רסיס אחר רסיס, אחר, רסיס.  
כל יום, מאז אותו יום, למשך כל שארית ימי חיי.  

כדי לתבוע את האנס שלי ולנהל מאבק משפטי ראוי, מול מישהו שמשאבים כלכליים, לא מהווים עבורו בעיה, אני זקוקה לעזרתכן ולעזרתכם

בהתחלה, לא רציתי לפתוח קמפיין גיוס המונים והמונות. 

חששתי שזה ייראה פופוליסטי באיזה אופן, עבור המקרה שלי, ושברתי את הראש מאיפה ואיך, אני משיגה סכום שיאפשר לי לתבוע.  הלוואה מהבנק לא הייתה אופצייה, אני כבר עכשיו מחזירה כל חודש מעל אלף שקלים, על חשבון הלוואה ענקית שלקחתי בעקבות ההתמוטטות הנפשית, שלאחרי התקיפה.  

אבל המיזם הזה, שונה בגלל פרט חשוב ומרגש מאוד. שגרם לי להרגיש נוח ונכון להיות חלק ממנו: 

כל סכום שייתרם עבורי, ולא אעשה בו שימוש בסופו של דבר – יועבר להקמת קרן מיוחדת לסיוע משפטי, עבור נפגעות אחרות. 

הקרן הזו לא קיימת עכשיו, ואני מלאת תקווה שאכן, תוקם. 

בעקבות ה- giveback הזה, בזכותכן ובזכותכם בלבד. 

זה משהו שאותי אישית, מאוד מרגש, באופן בלתי יתואר. ואני אסירת תודה שניתנה לי הזכות העצומה והאפשרות- לנסות לעזור ולסייע לאחרות.

החלטתי לבקש רשמית סכום (יחסית) לא גבוה, שיאפשר לי תביעה אזרחית.  
ייתכן מאוד ובמהלך המאבק שרק אלוהים יודע/ת כמה זמן יימשך, אצטרך יותר ממה שביקשתי.  
יכולתי לבקש, ולעשות שימוש (משפטי נטו), בסכום גדול יותר.  
אבל אני מרגישה שיש לי אחריות כלפי נפגעות אחרות. ואני לא רוצה שאף אחת תחשוב, שרק סכום כסף אסטרונומי, יאפשר לה לתבוע.  

אותה תהום אליה צעדתי באותו רגע הרה גורל

מפוחדת, יראה וחוששת, מבועתת-

הפכה לדרך. 

באותו הצעד, עם הזמן, מצאתי וגיליתי כוח, עוצמה, תקווה, ואומץ.

לא רק עבורי, אלא גם עבור הרבה אחרות, מאיתנו. 

יצאתי לדרך, או יותר נכון, אני ממשיכה בה.

מאוד מקווה שתצטרפו ותצטרפנה אליי

ושיהיה לנו בהצלחה

תודה

עירד מרציאנו צייגר 

************************************************

עירד מרציאנו צייגר שובתת רעב מול פרקליטות מחוז תל אביב (צילום: קלאודיה לוין)
עירד מרציאנו צייגר שובתת רעב מול פרקליטות מחוז תל אביב (צילום: קלאודיה לוין)

במאי השנה, פתחה עירד בשביתת רעב מול פרקליטות מחוז תל אביב במחאה כעל כך שעוד לא קיבלה את תיק החקירה בעניינה. שביתה הסתיימה כעבור שעות ספורות לאחר שקיבלה את המסמכיםבסטטוס עדכון בפייסבוק היא כתבה:

“שביתת הרעב הסתיימה סביבות השעה שלוש. אני מתנצלת מכל הלב, עמוקות, על כך שלא עדכנתי מיד. ובבהירות. יותר מדי א/נשים דאגו לשלומי ואני מתנצלת.
זה היה יום מטורף, וייקח לי זמן לעבד ולקלוט ולפלוט את כולו.
ההתנהלות היום של כל גורם בפרקליטות, מהראשון ועד האחרון, מהראשונה ועד האחרונה – היו עם כבוד, רגישות ודאגה. החל מצוות המאבטחים, ואחראית הביטחון, מתמחות ומתמחים, ואחת מיוחדת וחשובה מעל ומעבר בשם רעות. פרקליט בכיר שעבר במקרה והפעיל דברים, והפרקליטה האחראית לתיק.
מגיעה להם/ן תודה ענקית ממני.
וסליחה.
לפחות שלוש/ה א/נשים בפרקליטות היום זנחו למשך כמה שעות כל מה שהיה להם לעשות, עבורי. הם עובדים קשה מאוד בתנאים מאוד קשים, בלתי נתפסים אפילו. וזו התובנה הכי חשובה שלי מהיום הזה, מבחינתי. למדתי דברים חשובים היום.
המעשה שלי היה אגואיסטי, ולא אחראי.  עדיין זה מה שבחרתי לעשות, ואני חייבת לעמוד מאחוריו.
אמרתי כשהראיינתי לורד פלמן וקרן נויבך- המעשה הזה לא חינוכי, ואני לא רוצה שאף אחת תיקח ממני דוגמה. פגיעה עצמית היא משהו שאני עקרונית ומהותית- נגדו.
הקאץ’ הוא שלא ייצרתי פגיעה עצמית היום, נקודתית לי. הפגיעה כבר הייתה. חוסר התיאבון, הירידה במשקל, כבר היו, שביתת הרעב כבר התקיימה באופן בלתי רצוני, אני רק החלטתי, והצלחתי לרתום אותה, כדי לנטרל את הדבר שגרם לה באיזשהו אופן מלכחילה.
השתמשתי בפצע הקיים על מנת לרפא אותו.
חומרי החקירה שהיו חסרים לי, ומהותיים עבור התביעה. נמצאו אחר חיפוש קדחתני של הפרקליטה האחראית. זה לקח לה בערך שעה וחצי שעתיים. כלומר שעה וחצי שעתיים, שזה כל מה שהייתה עסוקה בו.
את מה שהלכתי להשיג ולדרוש היום – קיבלתי, והשגתי. פלוס עוד כמה תובנות חשובות שאני מקווה ומאמינה, שגם אותן אצליח לרתום יום אחד, למשהו טוב.
תודה לעיתונאיות ליאת ורד קרן ויערה. שתמיד שם עבורי. להדהד אותי, ומאבקי. ותמיד שם עבור כולנו, לדבר הנכון.
לחברותים שלי קלאודיה יותם ותפארת שהיו איתי שם היום.
ללילך ממרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ת”א
ועוד מלא, מלא א/נשים”