“אם יש מדינה בעולם שבה אני מעדיף לגדל ילדה עם צרכים מיוחדים זו ישראל”. כך סיכם יאיר לפיד פוסט שעסק בבילוי משותף עם בתו יעל ושסחף את הרשת
הפוסט שהעלה יאיר לפיד לפייסבוק ולאינסטגרם בשבת בבוקר הפך מהר מאוד לוויראלי, עם עשרות אלפי לייקים ואלפי שיתופים ותגובות ואין בו אף מילה אחת על פוליטיקה.
יאיר לפיד אינו נבחר הציבור היחיד שמעלה מדי פעם פוסטים אישיים ומשפחתיים וזו גם לא הפעם הראשונה שהוא כותב על משפחתו בכלל ועל בתו יעל בפרט. מה שהפך את הפוסט הזה לסוחף כל כך זו האותנטיות והאנושיות שבו, היכולת להעביר במעט מילים ובתמונה אחת עולם שלם של רגשות והמראה שהוא מעמיד בפנינו, שהפעם, לשם שינוי, נשקפת ממנה דמותו של הישראלי היפה, הדמות שחשוב כל כך להזכיר לעצמנו מדי פעם שהיא קיימת.
יאיר לפיד
אם יש מדינה בעולם שבה אני מעדיף לגדל ילדה עם צרכים מיוחדים זו ישראל. לא בגלל התנאים – האל יודע שבנושא הזה יש לנו עוד הרבה לאן ללכת – בגלל הישראלים
“אין פואנטה לפוסט הזה” כותב יאיר לפיד, אבל יש, כי הסיפור הקטן והפשוט הזה לא רק מרגש בפשטותו ובאהבה הרבה שנשקפת ממנו, הוא גם נותן הצצה לעולמם של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים וכולל בתוכו גם אמירה על החברה הישראלית ועל המקום שהיא נותנת לשונה ולאחר.
יש בפוסט הזה גם תזכורת לכך שיש הרבה מה לתקן ביחס המדינה לאנשים עם צרכים מיוחדים, היא מוצנעת, כי הפוסט הזה לא עוסק בכשלי הממשלה, אלא בדמותם היפה של הישראלים.
“אני יודע שמכירים אותי, אבל לא בגלל זה כל האנשים ב”אלונית” אחת ליד נתניה, בשבת בבוקר, מתנהגים ככה. זו לא רק החוויה שלי” כותב לפיד ואולי זה כך ואולי לא, כנראה שכל הורה לילד עם צרכים מיוחדים נתקל בתגובות מכל הסוגים, תגובות פוגעניות וקשות וגם תגובות מחממות לב, כמו בסיפור הקטן-גדול הזה. בעיניי, כצופה מהצד, זה גם חלק מהפואנטה של הפוסט: חוויות יש טובות וגם רעות, אבל לא משנה מי אנחנו, את התגובות הרעות קשה לשכוח, את הטובות, חשוב יותר לזכור.
גם אם אפשר להתווכח על השאלה אם היחס לו זכה לפיד קשור להיותו אדם מוכר או לא, אין ספק שמידת החשיפה של הפוסט קשורה לא רק לתכן החשוב והמרגש, אלא גם לזהות הכותב.
זו לא הפעם הראשונה שיאיר לפיד מספר על בתו. הוא לא עושה זאת לעתים קרובות ובכל פעם הוא מקפיד לשלב מסר הקשור לזכויותיהם של אנשים עם צרכים מיוחדים ולשילובם בחברה. פוסטים כאלה תורמים רבות למודעות כלל החברה לאנשים עם צרכים מיוחדים ובכך עושה להם יאיר לפיד שירות גדול.
אפשר לכתוב הררי מילים על פוסטים אישיים של פוליטיקאים, על הקו הדק שבין הפרטי לציבורי, על המניעים לחשיפה וכיצד היא משרתת, אם בכלל, את הפוליטיקאי. אישית, אני מאמינה שחשיפה מידתית, שנעשית בטוב טעם, חשובה כי היא מזכירה לנו שישנו אדם מאחורי הדמות הציבורית, עם חיים משלו, אהבות, קשיים ורגעים קטנים ממש כמו שלנו. אם על הדרך היא גם מקדמת מודעות לנושא או לאג’נדה חשובים, זה מצוין וכל השאר? שולי.
גילוי נאות: הכותבת היא פעילה ב”יש עתיד”, אבל קודם כל היא אימא שמגדלת ומחנכת ילדים לקבל את האחר ולנהוג בכבוד בכל אדם ושהפוסט הזה ריגש אותה עד דמעות
