ביום של נאומים, ראיונות ופאנלים עם צמרת התקשורת, הפוליטיקה והתרבות הישראלית, מי שגנבה את ההצגה וגם לימדה אותנו שיעור חשוב בהצבת גבולות, היא אישה אמריקאית אחת
ועידת המשפיעים של חברת החדשות שהתקיימה אתמול היתה ללא ספק אחד האירועים המרשימים והמרתקים בעולם התקשורת, הפוליטיקה והתרבות. לא בכל יום אפשר לראות ולשמוע את נשיא המדינה, את בכירי הפוליטיקאים, האסטרטגים, אנשי התקשורת, אנשי העסקים וגיבורי התרבות שלנו במקום אחד, אך מבין שלל כותרות היום העמוס והמרתק הזה, עזיבת של מוניקה לוינסקי את הבמה השאירה אולי את הרושם הגדול מכולם.
לוינסקי לא תוכל השתחרר לעולם מהפרשייה האומללה עם נשיא ארה”ב דאז, ביל קלינטון שהפכה אותה ממתמחה אנונימית לדמות מפורסמת. אזכור שמה תמיד ילווה בבדיחות לעוסות על השמלה המפורסמת או על סיגרים ולא משנה מה היא עשתה ב-23 השנים שחלפו ומה היא תעשה בהמשך חייה, היא תמיד תהיה מוניקה לוינסקי “ההיא” וכל מהותה תיצבע בצבעים הלא מחמיאים של אותה פרשה.
בוועידת המשפיעים אתמול הוצגה מוניקה לוינסקי כמי שהיתה “מתמחה מבריקה בבית הלבן, שניצבה בלב אחת מהסערות המדוברות בעולם, אישה צעירה שהופכת לשם קוד לפרשיה פוליטית-תקשורתית”. היא הוצגה גם כ”פעילה חברתית ומרצה מבוקשת, הנלחמת למען העצמה נשית ונגד בריונות ברשת”.
בגיל 22 התאהבתי בבוס שלי, בגיל 24 למדתי על ההשלכות ההרסניות של זה
מוניקה לוינסקי
בנאומה, דיברה מוניקה לוינסקי בכנות ובגילוי לב על פרשת קלינטון. היא סיפרה על התקופה הקשה שעברה בעקבות הפרשה, על ההשפלה הפומבית, על החשיפה הבלתי נסבלת, על ההכפשות ועל אובדן פרטיותה ושמה הטוב וסיפרה גם על מקרים קשים של בריונות ברשת, על היקף התופעה על תוצאותיה הטרגיות. זה היה נאום מצוין שלמרבה הצער נעלם מערוץ היוטיוב של חברת החדשות ולכן אין אפשרות להביאו כאן.
לוינסקי דיברה בגילוי לב, התייחסה בהרחבה למה שעבר עליה, אבל לא עמדה על הבמה בוועידת המשפיעים כדי לספק את יצר המציצנות של הקהל. היא עמדה שם כדי לדבר על בעיה אמיתית וחמורה שהחברה שאנחנו חיים בה חייבת להתמודד איתה. הסיפור שלה הוא רק הסיבה שבגללה אנחנו מעוניינים לשמוע את מוניקה לוינסקי, אבל חשוב שנקשיב לכל מה שיש לה לומר ובעיקר, אסור שנצמצם את כל דמותה של האישה הרהוטה והמרתקת הזאת לפרשה אחת, גדולה ומתוקשרת ככל שתהיה, שהתרחשה כשהיתה בת 22 בלבד.
מיד אחרי שסיימה את דבריה, הצטרפה ללוינסקי על הבמה יונית לוי לשיחה. לאחר שהודתה לה על דבריה, פתחה לוי בשאלה:
“לאחרונה, בראיון הנשיא לשעבר קלינטון הגיב בזעם כאשר נשאל אם התנצל בפניך אישית וענה ‘התנצלתי בפניה באופן פומבי’. האם את עדיין מצפה ממנו להתנצלות אישית?” לוינסקי השיבה “אני מצטערת, לא אוכל לעשות את זה”, הניחה את המיקרופון וירדה מהבמה.
הראיון שלא היה
בהמשך, העלתה לוינסקי לטוויטר ציוץ שבו הסבירה את החלטתה:
“היו פרמטרים ברורים שקבעו במה נדון ובמה לא. למעשה, את אותה שאלה בדיוק, שאלה אותי המראיינת ביום הקודם ואמרתי לה שהשאלה היא מחוץ לתחום. כאשר היא שאלה אותי את אותה שאלה שוב, תוך התעלמות ממה שסוכם, הבנתי שהולכתי שולל. עזבתי, כי היום, יותר מתמיד, חשוב שנשים יעמדו על זכויותיהן ולא יאפשר לאחרים לשלוט בסיפורן. לקהל: אני מתנצלת שהשיחה הסתיימה כך”.
בתגובה, נמסר מחברת החדשות: “חברת החדשות הקפידה לעמוד בכל הסיכומים עם מוניקה לוינסקי ולכבד את כל בקשותיה. השאלה שנשאלה לגיטימית, ראויה ומכבדת ובשום פנים לא חורגת מבקשותיה של גברת לוינסקי.
בהמשך, צייץ עורך המהדורה המרכזית בחברת החדשות, גיא סודרי, שהסיבה לעזיבתה של לוינסקי היא סדרה תיעודית חדשה בשם “The Impeachment of Bill Clinton”, שבה היא עתידה לחשוף פרטים חדשים על פרשת קלינטון, תוך שימת דגש על הזווית הפמיניסטית. לוינסקי ביקשה מלוי לא לפרסם מידע זה ולדברי סודרי, הבעיה “היא לא בשאלה אלא בבלעדיות”.
האם היה סיכום או לא? לוינסקי טוענת שכן, חברת החדשות וגיא סודרי מציגים זווית אחרת. אם אכן היה סיכום כזה, מדוע בחרה לוי להפר אותו? וגם אם לא היה, למה בחרה לפתוח דווקא בשאלה זו? על פניו, זו נראית כמו החלטה כוחנית ושגויה ובעיקר מפתיעה במיוחד מצדה של מראיינת עם היכולות והניסיון של לוי.
לוינסקי של 2018 היא כבר לא הצעירה התמימה והמסנוורת שנשבתה בקסמו של נשיא ארה”ב. ב-23 השנים שחלפו מאז הפרשה היא התמודדה עם דעת קהל עוינת, עם חדירה לפרטיותה ועם לא מעט סטיגמות לא מחמיאות. לוינסקי בחרה שלא לצלול בחזרה לאנונימיות ועל החלטה זו היא שילמה ומשלמת מחיר, כי בין אם היא כותבת ספר על חייה, מנחה תכנית ריאליטי, מעצבת תיקים או מפרסמת מוצרי דיאטה, תמיד ישנם אלה שיגידו שהיא ממנפת את הפרשה לטובת רווח אישי.
אבל לוינסקי של 2018 היא אישה רהוטה ואינטליגנטית עם אמירה ברורה וחשובה ובעיקר, אישה שלמדה להציב גבולות. הסיפור הוא הסיפור שלה, היא תספר אותו בדרכה, בתנאים שלה, בזמן ובמקום שיתאימו לה. כשהיא בחרה לקום ולעזוב את הבמה, מול אלפי בני אדם, היא ידעה מן הסתם שהחלטתה תעורר סערה, אבל בחרה לומר “לא” ובכך לימדה אותנו, הלכה למעשה, שיעור חשוב לא פחות מהדברים שאמרה בנאומה.
