בכל יום נשים סביבנו סובלות מאלימות, 21 נשים נרצחו עד כה השנה, אחת בכל 17 יום בממוצע. אלו נשים שקופות שגוועות בשקט, בצללים, ושאת זעקתן חייבים להשמיע
בכל נובמבר, לקראת יום המאבק באלימות נגד נשים, מתעורר השיח על אלימות נשים ואז גווע.
בכל פעם שאישה נרצחת על ידי בן זוג או בן משפחה, מתעורר השיח על אלימות נגד נשים ואז גווע.
ח”כ פנינה תמנו שטה וח”כ לאה פדידה יזמו את הקמת השדולה למניעת אלימות נגד נשים שהושקה בכנס “נשים בצל האלימות” שהתקיים ב-19.11.18 כדי להשמיע את קול הנשים קורבנות האלימות ואת קולות משפחות הנרצחות והארגונים העוסקים באלימות נגד נשים והן נחושות להשאיר את הנושא על סדר היום הציבורי ולא להניח לו עד שהמציאות העגומה תשתנה.
למרות הסערה הגדולה של הימים האחרונים במערכת הפוליטית, החליטו השתיים לקיים את הכנס כמתוכנן ובכך להדגיש את חשיבות הנושא ואת דחיפות הדיון בו, בכל עת.
לצד חברות וחברי הכנסת ונציגות הארגונים השונים שנשאו דברים בכנס, מספר נשים שורדות אלימות הגיעו וסיפרו, באומץ רב, את סיפוריהן. סיפורים שממחישים, כל אחד בדרכו, היבט אחר של הבעיה הקשה של אלימות נגד נשים וילדים ושל המערכת שמזניחה אותן הזנחה פושעת.
הכתובת על הקיר, האקדח ביד
א’ סיפרה כיצד פנתה למשטרה ודיווחה שבן זוגה מאיים לרצוח אותה באקדח שברשותו, איך התריעה והזהירה וכיצד הכתובת היתה על הקיר, אך דבר לא נעשה עם היום שבו מימש בן זוגה את איומו וירה בה בצווארה, לפני שניסה להתאבד. רק בדרך נס הצליחה א’ להמלט, כשהיא שותתת דם ולהציל את חייה ואת חיי ילדיה. א’ וילדיה השתקמו, היא השלימה תואר ראשון ותואר שני, ילדיה הם תלמידים מצטיינים, אך הפגיעה הקשה תישאר איתם לעד.
זעקת הילדים שנשארים לבד
ד’ סיפרה על הלילה שבו היא ואחיה התעוררו לקול זעקות ותחנונים של אמה וראו את אביהם רוצח אותה בדקירות סכן לנגד עיניהם. היא היתה בת 8.5 בלבד. משפחתה של ד’ התנתקה ממנה ומאחיה. הם נשלחו לפנימיות והיא נשלחה למשפחת אומנה. האב הרוצח שוחרר על סעיף נפשי וכעבור שנם נישא בשנית ורצח גם את אשתו השניה. ד’ עברה תקופה קשה מאוד והצליחה לשקם את עצמה אך אחד מאחיה מעולם לא הצליח לשקם את עצמו.
ד’ ביקשה לשמור על אנונימיות כדי לגונן על ילדיה שאינם יודעים דבר על הטרגדיה שלה וביקשה להשמיע את זעקת ילדיהן של נשים קורבנות אלימות, הנפגעים קשות אף הם ועשויים למצוא את עצמם, כמוה, לבד בעולם וללא משענת.
האישה שרוצה להפסיק לברוח
ר’ סיפרה על האיש שפגע בה בכל דרך אפשרית מאז שמלאו לה 13, האיש שאיים על הוריה ופגע גם בהם עד כדי כך שהיא נישאה לו כשהיתה בת 17.5 רק כדי שיניח להוריה. אותו האיש שכאשר נולד ילדם, פגע גם הוא. שוב ושוב מצאה עצמה ר’ מגישה תלונות במשטרה ונמלטת למקלט לנשים מוכות. לבסוף התגרשה מהגבר האלים ונישאה בשנית אך הסיוט לא הסתיים שם. הגרוש האלים ממשיך לאיים עליה ברצח ואף תקף אותה במרכז קשר כאשר הביאה את ילדם למפגש אמו. אך בכל פניה שלה למשטרה, למרות עברו האלים ומעצריו הקודמים, למרות שהוא מפר את צו ההרחקה, אומרים לה השוטרים “עוד פעם את? לא נמאס לך?” והיא פשוט לא מקבלת מענה.
“למה הוא משוחרר וממני מצפים להיכנס למקלט? למה אף אחד לא עוזר לי ואני מתמודדת לבד?” שאלה ר’ ופרצה בבכי. אישה צעירה, בת 24, מאוימת, חוששת לחייה.
מציאות מעוותת שחייבת להשתנות
מסיפורי הנשים האמיצות שהעידו עולה מציאות אבסורדית שבה נשים חיות בפחד מתמיד ואינן מקבלות מענה או הגנה. מציאות שבה האישה המוכה היא זו שצריכה לעזוב את הבית, להסתתר עם ילדיה במקלט, בעוד שהגבר המכה מסתובב חופשי. מציאות שבה גבר שרצח את אשתו עדיין זכאי לחצי מהרכוש המשותף, על חשבון הילדים שאת אמם רצח. מציאות שבה גם אם גבר הוא אלים, רוצח, פדופיל או אנס, מאפשרים לו קשר עם ילדיו בתואנה מעוותת של טובת הילד.
כמה שווים חיי אישה?
עו”ד נח קורמן, מייסד ומנכ”ל עמותת “בת מלך” המסייעת לנשים נפגעות אלימות מהמגזר החרדי סיפר סיפור שהמחיש את הזלזול העמוק לו זוכות נשים נפגעות אלימות: אישה חרדית התלוננה על אלימות מידי בעלה האברך. הבעל אף תקף את עורכת דינה של האישה בבית הדין, לעיני הדיינים ודבר לא נעשה, הוא המשיך להסתובב חופשי. ואז, הגיע ה”צדיק” לבית כנסת ושרף ספר תורה. תך שבועיים הוגש נגדו כתב אישום והוא נכנס למעצר עד תום ההליכים. ערך חייה אישה, מול ערכו של ספר תורה, ככה בוטה, ככה צורם.
הפקרות בכל הרמות
מתחילת השנה נרצחו כבר 20 נשים, בממוצע, בכל 17 יום נרצחת אישה, כאשר מאחורי סיפור רצח של כל אחת מהן ישנן משפחות שהתפרקו לרסיסים וילדים שחוו טראומה קשה. לדברי עו”ד מרים זלקינד, נציגת שדולת הנשים, שדיברה על ההפקרות הקשה במערכת:
כאשר השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, לא רק שאינו מגנה את התופעה ואינו מכריז על תכנית חירום, אלא גם מקדם תפוצה רחבה של כלי נשק שמעלים משמעותית את הסיכון לחייהן של נשים נפגעות אלימות, זו הפקרות.
כאשר 70% מהתיקים שנפתחים נגד גברים אלימים נסגרים בעילה של חוסר בראיות ו-31% מהתיקים על אלימות גברים נגד ילדים נסגרים מחוסר עניין לציבור, כאשר רק 12% מהתיקים מסתיימים בכתבי אישום, ו-17.5% מהגברים האלימים נשלחים לפחות משנת מאסר ורובם חוזרים שוב ושוב למעצר על אלימות חוזרת, והמפכ”ל רוני אלשיך לא רואה במצב הזה סיבה לפעולה – זו הפקרות מוחלטת.
כאשר התקצוב לתוכנית החומש של הועדה הבינמשרדית לא עובר כבר יותר משנה ומשרדי הממשלה – שר הרווחה חיים כץ ושר האוצר משה כחלון מטילים אחריות זה על זה ואין שום גורם מתכלל ובינתיים נשים ממשיכות להישחט ובמקביל, ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר כחלון הצליחו, תוך כמה שעות ובלי בעיה לקצץ 22 מיליארד שקל (!) לתקצוב הפנסיה התקציבית של הגמלאים והשוטרים אך לא מוצאים את 250 מיליוני השקלים הנדרשים לתקצוב תכנית החומש לטיפול באלימות נגד נשים – זו הפקרות איומה.
הגיע הזמן שהמלצות הוועדה הבינמשרדית למאבק באלימות נגד נשים, שיושבות במגירה כבר שנתיים תיושמנה.
הגיע הזמן שתוקם רשות ממשלתית למאבק באלימות נגד נשים.
הגיע הזמן שמקלטים לנשים מוכות יתוקצבו כראוי, שגברים אלימים יטופלו בטיפול מניעתי ושאל מגיפת רצח הנשים יתייחסו כאל מצב המחייב היערכות חירום.
תכניות? יש. חקיקה? יש. התכניות לא מיושמות. החוקים אינם נאכפים. כל זה חייב להשתנות.
