בחירות 2019: שקר הסקרים והבל השיטה

לאחר קמפיין סוער, ניסיונות זיוף ושיבושים במערכת הצגת התוצאות, הגיע הזמן לדבר על שיטת ההצבעה וספירת הקולות, על פני הממשלה והמנהיג שיקים אותה ולתהות מי ישלם את המחיר

בכל פעם שדובר לאחרונה על סקרים, אמרתי: “אני לא מאמינה לסקרים” וביום שאחרי, תוצאות הבחירות מוכיחות שלטוב או לרע (תלוי בנקודת המבט שלכם), צדקתי. שהקשר בין התמונה המוצגת בסקרים לבין המציאות בשטח, הוא במקרים רבים, מקרי בהחלט. אך למרות שזה קורה שוב ושוב, כנראה שהיום שבו נפנים שסקרים טובים בעיקר (או רק) לשורת הרווח של המכונים שעורכים אותם, עוד רחוק וגם במערכת הבחירות הבאה הרעב שלנו לסקרים ישוב ויתעורר וישכיח מאיתנו את שקר הסקר.

מצביעים בבחירות (לע"מ)
מצביעים בבחירות (לע”מ)
התוצאות

תוצאות הבחירות, לפני ספירת הקולות במעטפות הכפולות (חיילים, דיפלומטים, שוטרים, צוותים רפואיים ועוד) מצביעות על התחזקות של הליכוד ב-5 מנדטים, התחזקות המפלגות החרדיות מ-13 ל-16 מנדטים, היחלשות של כולנו ב-6 מנדטים, היחלשות של העבודה ב-18 מנדטים והיחלשות של מרצ ושל המפלגות הערביות, לאחר פירוק הרשימה המשותפת, כאשר רע”מ-בל”ד מתנדנדת על גבול אחוז החסימה. זהות, שנצפו לה 7 ואף 8 מנדטים, לא עברה את אחוז החסימה, כך גם גשר והימין החדש של בנט ושקד שככל הנראה גם יישארו בחוץ. איחוד מפלגות הימין עומדים על 5 מנדטים, לעומת 8 שהיו לבית היהודי בקדנציה הקודמת, לפני הפיצול. ליברמן הצליח לגבור על אחוז החסימה, אך איבד מנדט. כחול לבן הגיעה להישג מרשים מאוד של 35 מנדטים, שמהווה שוויון עם הליכוד, אך מהתמונה הכוללת עולה שקולות מפלגת המרכז נשאבו משמעותית יותר מהשמאל מאשר מהימין ועל כן, תמונת הגושים לא השתנתה מהותית ולנתניהו הסיכוי הטוב יותר להקים ממשלה יחד עם המפלגות החרדיות ומפלגות הימין.

שיבושים, זיופים ומה שביניהם

אחרי קמפיין בחירות קשה במיוחד, שופע התקפות אישיות אכזריות על חלק מהמועמדים, יום הבחירות סער על רקע שיבושים בהליך הדמוקרטי. זה התחיל בעדויות על השחתה המונית של פתקי הצבעה של “כחול לבן”, מה שהביא להחלטה של יו”ר ועדת הבחירות, השופט חנן מלצר, לקבל, בתנאים מסוימים, פתקי הצבעה שהושחתו והמשיך בחשיפה של כ-1,300 מצלמות נסתרות שפעילי ליכוד הכניסו לקלפיות במגזר הערבי, לטענתם כדי לתעד עבירות על טוהר הבחירות ושיבושים בספירה, אך בפועל, במטרה להוריד את שיעור ההצבעה במגזר. כמו כן היו דיווחים על התחזות לכאורה כאשר מצביעים הגיעו לקלפי וגילו ששמם כבר נמחק מרשימת הבוחרים, כמי שכבר מימשו את זכות ההצבעה.

האמת מאחורי המצלמות: מהלך מתוכנן וספק חוקי שנועד להוריד את אחוזי ההצבעה במגזר הערבי
האמת מאחורי המצלמות: מהלך מתוכנן וספק חוקי שנועד להוריד את אחוזי ההצבעה במגזר הערבי

שיבושים המשיכו גם למחרת, כאשר בנתוני ההצבעה שעלו לאתר ועדת הבחירות המרכזית נראו תוצאות שאינן תואמות את התוצאות עליהן דווח מהקלפיות או שמופיעים אחוזי הצבעה גבוהים מ-100% במספר ישובים, רובם התנחלויות. ההסבר שהתקבל מוועדת הבחירות הוא שנתוני מספרי המצביעים שהוזנו למערכת הם נתונים מ-2015 ומאז מספר הבוחרים ברשויות מסוימות גדל משמעותית. גם אם הסבר זה מסיר את החשש מפני זיופים, עדיין מדאיג לחשוב שטעות בסדר גודל כזה יכולה להתרחש במערכת בחירות.

568.91 אחוזי הצבעה בבאר גנים
במערכת: 323 קולות למפלגת "מנהיגות חברתית" ו-261 קולות ל"כחול לבן"  בקלפי נספרו  584 קולות ל"כחול לבן" ו-0 ל"מנהיגות חברתית"
במערכת: 323 קולות למפלגת “מנהיגות חברתית” ו-261 קולות ל”כחול לבן” בקלפי נספרו 584 קולות ל”כחול לבן” ו-0 ל”מנהיגות חברתית”
הבל השיטה

בישראל 2019, זיהוי הבוחרים בקלפיות, תהליך ההצבעה וספירת הקולות, כולם ידניים. המעבר לשיטת הצבעה ממוחשבת כרוך באופן טבעי בלוגיסטיקה מורכבת ומעלה סוגיות של אבטחה שלא קיימות בהצבעה הידנית וכן מחייב מענה חלופי לבוחרים שמסיבות כאלה או אחרות אינם יכולים להצביע אחרת (קשישים, חולים, אנשים עם מוגבלויות מסוימות ועוד). עם זאת, השיטה הקיימת בעייתית במישורים רבים ומשאירה פתח גדול ומדאיג מאוד לטעויות אנוש כמו גם להונאות.

בשלב ספירת קולות המצביעים נשארים בקלפי מזכיר הקלפי וחברי הוועדה, חלקם אנשים שעבדו כל יום הבחירות ולאחר שהשכימו קום וישבו בקלפיות מ-7:00 בבוקר, הם עייפים ועשויים לרצות לזרז את התהליך וללכת הביתה. ישנם נהלים ברורים ומסודרים שמזכירי הקלפי מקבלים עליהם הדרכה, עם זאת, אין פיקוח אמיתי על העמידה בנהלים. אין מי שיוודא שהספירה מתבצעת על פי הנוהל או שחברי הוועדה נשארים עד לתום ספירת הקולות ושאחד מהם מתלווה למזכיר למסירת הקלפי לוועדה המחוזית, כמתחייב בחוק. לכל שיבוש בתהליך זה יכולה להיות משמעות שתשפיע על התוצאות.

35 מנדטים כל אחד, במציאות אחרת היתה כאן ממשלת אחדות (צילום מסך)
35 מנדטים כל אחד, במציאות אחרת היתה כאן ממשלת אחדות (צילום מסך)
הרכב הממשלה ופניו של המנהיג 

שתי המפלגות הגדולות זכו ב-35 מנדטים כל אחת, אך נתניהו הוא בעל הסיכוי הגדול ביותר להרכיב ממשלה. בכל מציאות אחרת, במצב של איזון כוחות שכזה, ממשלת אחדות רחבה היא האפשרות ההגיונית ביותר. אך ראש הממשלה כבר הכריז על העדפתו לממשלת ימין וחרדים. ממשלה צרה יותר, ממשלה עם תו מחיר גבוה יותר, ממשלה שבה שותפות שתי מפלגות שמסרבות לתת ייצוג לנשים, ממשלה שעצם קיומה מבוסס על אינטרסים צרים ולעתים מתנגשים של מגזרים ספציפיים כאשר עוד בטרם החל המשא ומתן להקמתה, כבר מצהיר שותף פוטנציאלי אחד, ליברמן, שלא יתפשר על חוק הגיוס שאינו מקובל על השותפים החרדים, שותף אחר, סמוטריץ’, מסרב לדון בתכנית השלום של נשיא ארה”ב, טראמפ ושותף שלישי, דרעי, עשוי למצוא את עצמו תחת כתב אישום שימנע ממנו את האפשרות להתמנות כשר.

ממשלה כזאת תהיה חסרת יכולת משילות ממשית ונתונה לסחיטה וללחצים. ממשלה שמבוססת לא על המאחד, אלא על המפריד ושתעמיק את השסעים בעם. זו לא הממשלה האידאלית או הטובה ביותר שמנהיג שרואה לנגד עיניו את טובת המדינה יכול להקים, אלא ממשלה של מנהיג שחושש לגורלו האישי ושמרכיב ממשלה שתתן לו את ההגנה הנדרשת לו בעומדו בפני כתב אישום, כאשר אנחנו, אזרחי המדינה, נשלם את המחיר.