מצעד הגאווה בירושלים, עכשיו יותר מתמיד

כמעט ארבע שנים אחרי רצח שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים, יוצא לדרך שוב המצעד שמעורר אמוציות יותר מכל מצעד גאווה אחר ושצפוי השנה להיות גדול מאי פעם

כמעט ארבע שנים חלפו מרצח שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים, מצעד שתמיד מעורר אמוציות יותר מכל מצעד גאווה אחר ושבאותו יום נורא, ה-30 ביולי 2015, גבה מחיר כבר מנשוא, את חייה של נערה צעירה שעדיין לא מלאו לה 16. נערה שבאה בשם השוויון והאהבה ונרצחה בשם השנאה והסירוב לקבל כל מה שהוא שונה.

כמעט ארבע שנים מאז רצח בתו, אורי בנקי, אביה של שירה, קורא לציבור להגיע למצעד הגאווה בשם הסובלנות ונגד האלימות והרוע.

כמעט ארבע שנים אחרי המצעד ההוא ומשטרת ישראל, שכשלה אז, למדה את ובנוסף להגברת האבטחה סביב המצעד, מבצעת גם מעצרי מנע של חשודים שעשויים לפעול באלימות נגד הצועדים. השנה גויסו גם למשטרה, לראשונה, שוטרות ושוטרים טרנסג’נדרים.

כמעט ארבע שנים אחרי המצעד ההוא ושוב ישנם אלה שמנסים להטביע את קול הסובלנות, האהבה והשוויון בצעקות של שנאה.

בימים שקדמו לצעדה, קמפיין פוגעני של עמותת חזון, גוף המקבל מימון ממשלתי, עורר סערה. שלטי חוצות הנושאים את הסיסמה “האומץ להיות נורמלי”, תחת הכותבת אבא ואמא = משפחה”, כאשר המסר הוא שכל מה שחורג מהגדרה צרה זו הוא “לא נורמלי” ועל כן לא זכאי להתקיים, קריאות נגד ה”טרור” הלהט”בי ופרובוקציות שונות של דמויות כאיתמר בן גביר. ראש עיריית ירושלים הפתיע לטובה והורה להסיר את שילוט הפוגעני, אך הקמפיין עוד נוכח ברשתות החברתיות ובמרחב הציבורי ומזכיר לנו שהדרך לשוויון ולקבלה עדיין ארוכה וזו, יותר מכל, סיבה חשובה לצאת היום ולצעוד בירושלים.

כמעט ארבע שנים אחרי המצעד ההוא ואתמול מונה בישראל לראשונה שר שהוא הומוסקסואל מוצהר וראש המטה הגאה של הליכוד. האם נראה את השר הטרי, אמיר אוחנה, היום במצעד הגאווה?

לקריאה נוספת:

למה אנחנו צועדים, למה בירושלים הבירה? 

כבר התרגלנו לשלוח ילדים למוות מיותר

ארבעים ושתיים גוונים של גאווה (או התשובה לשאלות הנצחיות) מה קרה כשיצאתי מהארון