בראיון בחדשות הבוקר בערוץ 12, שר התקשורת מבהיר: ההגנה על ראש הממשלה ודקלום דף המסרים לפני הכל, רצח נשים? זה כבר פחות מעניין
יש ראיונות שצריך לראות ולשמוע כדי להאמין והריאיון של שר התקשורת דודי אמסלם הבוקר הוא מסוג הראיונות שמשאירים את הצופה בפה פעור והופכים את הבטן.
אמסלם עלה לשידור בחדשות הבוקר של קשת 12 מיד אחרי שהסתיים ראיון עם לילי בן עמי, שדיברה על הרצח המחריד של אחותה, מיכל סלה, בידי בעלה. בן עמי דיברה על אחותה ועל הטרגדיה האיומה ודיברה גם על התכנית למאבק באלימות נגד נשים שתוקצבה אך לא הוצאה לפועל ואמרה: “יש כלים שעובדים, יש סדר עדיפויות של מדינה. אני מצפה לשמוע את המנהיגים שלי עכשיו בקול שלהם, שמחר מכנסים ישיבה ומעבירים את התקציבים כדי שכולנו נרגיש בטוחות בבית שלנו, בסלון שלנו“.
שאלתה הראשונה של נסלי ברדה לאמסלם, התייחסה לזעקתה של לילי בן עמי ותשובתו של אמסלם, אחרי ההלם הראשוני גורמת בעיקר לתהיה, איך לעזאזל מרשה לעצמו שר בישראל להתבטא כך ואיך אפשר לעבור לסדר היום על ביטוי כזה של רוע, אטימות ומידה לא מבוטלת של טיפשות?
את החלק הרלוונטי בראיון עם אמסלם אני מביאה כאן כלשונו, כי המילים מדברות בעד עצמן:
אמסלם, שהגיע לראיון מגומגם ולא מוכן וגילה בורות מוחלטת לגבי תכנית שהוא עצמו דיבר על חשיבותה לפני פחות משנה, הבהיר במשפטים ספורים מה באמת חשוב בעיניו ומה קצת פחות: בעולם של אמסלם ההגנה על ראש הממשלה באה לפני הכל, גם לפני חייהן של נשים או גילוי אמפטיה בסיסית לאבלה הקשה של משפחה שאיבדה בת אהובה. בעולם של אמסלם, כל ראיון, בכל נושא, הוא פשוט עוד הזדמנות לחזרה על דף המסרים מבלפור. בעולם של אמסלם, זה בסדר גמור לתקוף את המשטרה ולהטיל עליה את האחריות על רצח נשים, גם אם אתה חלק מהמנגנון שעוצר את ביצועה של תכנית שמיועדת להציל חיים.
נסלי ברדה הביעה תקווה שהמילים המהדהדות של לילי בן עמי יחדרו את האטימות שעולה בחיי אדם, במקרה של דודי אמסלם, הראיון איתו הוכיח שלאטימות של אנשים מסוימים פשוט אין גבולות, אבל מה עם שאר ההנהגה?
לסיום, בואו נעשה סדר בדברים, אם לא לטובת אמסלם, אז לטובת מי שאשכרה איכפת לו:
מדי שנה נרצחות בישראל כ-20 נשים על רקע מגדרי. זה לא “כבוד המשפחה”, זה לא “רומנטי”, זו אלימות כלפי נשים, בהיותן נשים וזה קורה בכל המגזרים. מדובר במצב חירום וקיימת תכנית לטפל בו ואחריות המדינה היא להעביר את התקציבים שהובטחו לקיום התכנית ולעשות הכל כדי שהיא תיושם, היום, לא בעתיד הרחוק, לא אחרי הרצח הבא. זה יותר חשוב מהרכבת ממשלה, זה יותר חשוב ממשחקי כוח פוליטיים וזה בוודאי הרבה, הרבה יותר חשוב, מענייניו המשפטיים של האיש מבלפור.
