האיחוד ההכרחי הוכרז, אבל לצד אנחת הרווחה הקולקטיבית בשמאל, בעיטתה של סתיו שפיר החוצה מתקבלת בקולות מנוגדים של צהלה ואכזבה. מה שבטוח, הכנסת בלעדיה תהיה מקום משמים יותר
כמו בבחירות ספטמבר 2019, גם בסבב הבחירות השלישי, איחודים הם שם המשחק ואחרי סירוב עיקש להתאחד בסבב ב’ , שנמשך גם עד לדקה ה-90 של הגשת הרשימות לסבב ג’, ירדו סוף סוף עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס מהעץ הגבוה עליו טיפסו והגיעו להסכמה על איחוד עם מרצ ונראה שעשו זאת בתנאים שלהם: שני המקומות הראשונים נשמרו לפרץ ולוי-אבקסיס, 6 מקומות לנציגי העבודה-גשר בעשירייה הראשונה ו-4 למרצ, על פתק ההצבעה יופיעו האותיות אמת ואפילו המו”מ התנהל בשדרות, במגרש הביתי האישי של פרץ.
רשימת השמאל המאוחדת:
עמיר פרץ (עבודה-גשר)
אורלי לוי-אבקסיס (עבודה-גשר)
ניצן הורוביץ (מרצ)
תמר זנדברג (מרצ)
איציק שמולי (עבודה)
מרב מיכאלי (עבודה)
יאיר גולן (מרצ)
אילן גילאון (מרצ)
עומר בר לב (עבודה)
רויטל סוויד (עבודה)
עיסוואי פריג’ (מרצ)
האיחוד במחנה השמאל היה צעד מתבקש, נחוץ, חיוני, צעד שבוחרי השמאל רצו בו ושנעשה מערכת בחירות אחת מאוחר מדי, וברגע האחרון ממש, על רקע התנגדות לא ברורה של ראשי העבודה-גשר, אבל בסופו של דבר קרה וטוב שכך, אבל זה אינו איחוד נטול מחירים ואת המחיר הגדול ביותר שילמה סתיו שפיר, מי שדחפה לאיחוד כבר בבחירות סבב ב’ ולא בטוח כלל שלבעיטתה החוצה לא יהיה מחיר אלקטורלי למחנה שלא רצה בה.
את הצהלות על דחיקתה הלא אלגנטית של סתיו שפיר החוצה קשה לפספס. היא כבר כונתה “בוגדת” כאשר עזבה את העבודה לטובת איחוד המחנה הדמוקרטי לקראת בחירות ספטמבר ועכשיו היא משלמת את המחיר – לא רק על בחירתה אז, אלא על עצם היותה מי שהיא: אישה צעירה, שאפתנית, בעלת קול רם וברור, מי שמוציאה את סביבתה מאזור הנוחות, שואלת לעתים שאלות קשות וגם דורשת תשובות.
סתיו שפיר אמנם עוד צעירה בגיל, אבל כבר לא כל כך צעירה בפוליטיקה, ואולי למרות הוותק והניסיון שצברה, היא לא לגמרי התבגרה וגם לא התחבבה על חבריה לסיעה. אבל אין ספק שהיא הזריקה הרבה מאוד אנרגיות ופלפל למערכת, אנרגיות ופלפל שאין לאף אחד אחר במחנה השמאל המאוחד ובלעדיה, השמאל הוא שמאל חיוור, אפרפר וחסר אנרגיות וחבל שכך.
האם שפיר נבעטה או שהחליטה לעזוב מיוזמתה? אם עזבה מיוזמתה, זוהי החלטה שקשה להבין או להסביר אותה, אולי סוג של הימור שלא הצליח. אם נבעטה, יש למהלך הסברים, או תירוצים, תלוי בנקודת המבט שלכם. יש הטוענים שבעזיבתה את מפלגת העבודה היא בגדה בבית הפוליטי שאימץ אותו בחום לחיקו בימי המחאה החברתית וחתמה למעשה על צו ההרחקה של עצמה.
מהצד של מרצ נשמע הטיעון לפיו שפיר נדחקה לטובת קידומו של עיסוואי פריג’, כביטוי לשותפות היהודית-ערבית במפלגה. אך לאחר שפרייג’ שובץ במקום ה-11 ברשימה המאוחדת, אחרי זנדברג, הרכש החדש יאיר גולן ואילן גילאון, נראה שטיעון זה לא ממש מחזיק מים. ישנם גם אלה שמדברים על “האגו המנופח” של שפיר שביקשה לעצמה מקום גבוה עוד בטרם האיחוד ואי אפשר שלא לתהות אם קלף ה”אגו המנופח” הוא פשוט קלף שקל לשלוף כאשר מדובר בפוליטיקאית צעירה, שאפתנית ודעתנית שעשויה להוות איום על הגווארדיה הוותיקה של מנהיגי המחנה.
זו בוודאי לא תהיה הפעם הראשונה שאישה חזקה נבעטת החוצה ללא גינונים מיותרים, זה נעשה באופן בוטה במיוחד כאשר יו”ר העבודה הכושל אבי גבאי בעט בשידור חי בציפי לבני, זה נעשה באופן עקיף יותר כאשר איילת שקד, לאחר שעמדה על שלה וזכתה לעמוד בראש ימינה, מצאה את עצמה עם תואר ריק זכתה להתעלמות דה פקטו.
בתגובתה לאיחוד, לא הסתירה שפיר את אכזבתה וכתבה:
“בוקר לא פשוט. בשנים האחרונות פעלתי מבוקר עד ערב למען איחוד גדול בשמאל. אבל האיחוד הגדול אמור להיות איחוד של שינוי ושל תקווה. חיבור שמבוסס על הערכים המשותפים, ועל הנכונות להילחם עבורם, ושפורץ את המסגרות הישנות כדי לשים את המחנה שלנו שוב על המפה. אסור שהחיבור הזה יהפוך לוויתור. ויתור על המאבק לצדק חברתי ולצדק סביבתי, ויתור על המלחמה בשחיתות, ויתור על המאבק לזכויות אזרח, לשותפות יהודית ערבית. אלה הערכים שהתחייבנו להילחם בעבורם כשהקמנו את המחנה הדמוקרטי, ושאני וחבריי בתנועה הירוקה עושים למענם לילות כימים. איחוד שנראה כמו רשימת סידורי עבודה רק מרחיק את הציבור מהפוליטיקה, בזמן שהמשימה הכי חשובה שלנו היום במחנה שמאמין בישראל – זה לבנות את האמון מחדש. להציע חזון חדש, להציע דרך מרגשת.
אני מודה לאלפים שמציפים אותי בשעות האחרונות בתגובות של חיבוק ותמיכה, גם אם חלקן מעורבות בעצב. אל תיעצבו. אנחנו ממשיכים בכל הכח. בימים הקרובים אפגש עם התומכים והתומכות שלנו, פעילי הירוקה, כדי להחליט לאן מועדות פנינו. אני מבטיחה לעשות מה שעשיתי מהרגע שהצטרפתי לפוליטיקה: הכל כדי להחזיר את אמון הציבור במחנה שלנו, להחזיר את האמון בפוליטיקה של ערכים ועשייה. הכל כדי שלערכים שאנחנו נלחמים עליהם יהיה מקום בכנסת.”
לאן פניה של שפיר עכשיו? האם היא תצטרף לשורות “כחול לבן” או שתרוץ במסגרת המפלגה הירוקה או אפילו תחבור ל”קול הנשים” המתהווה? האופציה הראשונה לא סבירה במיוחד, בשתיים האחרות הסיכון שלא תעבור את אחוז החסימה ותתרום לאובדן קולות שמאל גבוה מאוד. כך או אחרת, נראה שבכנסת הבאה לא נראה את שפיר, אני לכל הפחות אתגעגע לנוכחותה.
