זהו, מחר אני נושמת עמוק, נכנסת למטבח, ומתכוננת לארח את כל מי שיבחר להיכנס בדלת ביתי במסגרת אירוע בתים פתוחים. תזכירו לי שוב, למה אני עושה את זה?
שלום עולם, בוא אלי למטבח
פעם בשנה אני לוקחת את אהבת הבישול למרחב הציבורי, או מאפשרת למרחב הציבורי להיכנס אלי למטבח ומשתתפת באירוע הבתים הפתוחים בתל מונד. זו כבר השנה הרביעית שאנחנו משתתפים באירוע, התגבשנו לבית מעניין ומגוון ובכל שנה אנחנו נהנים מכל רגע ובו זמנית תוהים למה אנחנו עושים את זה לעצמנו.
בניגוד לאמנים ששוקדים על יצירותיהם כל השנה, הבשלנים שבינינו עובדים באופן אינטנסיבי בשבוע האירוע עצמו בלבד. כשמדובר באוכל אין פשרות – הכל חייב להיות טרי ו”הכינותי מראש” אפשר לעשות רק יום או יומיים לפני.
שבוע הבתים הפתוחים נראה אצלנו כך – ביום ראשון ושני אנחנו עסוקים בתכנון התפריט. הניסיון כבר לימד אותנו מה הולך ומה לא ותמיד אנחנו גם בודקים את הסיכום שאני כותבת בכל שנה מיד עם סיום האירוע כדי להיזכר במה ששכחנו. להערות כמו “פוקצ’ה כדאי להכניס לתנור כאשר נכנסים הרבה אנשים כי ריח אפייתה מביא אותם למטבח” או “בשעות אחר הצהריים של שבת תמיד זורמים בני נוער מורעבים שרוצים פסטה עם רוטב” יש ערך עצום בתכנון העבודה שלנו.
ביום שלישי אנחנו עורכים את הקניה הגדולה הראשונה. עם קצת מזל, זכרנו את הרשימה של ספירת המלאי ואולי גם עיינו בסיכום הכמויות של השנה הקודמת. ממלאים עגלה בעשרות חבילות קמח, עגבניות, חצילים, עוף, בשר, אמבטיות של חלב וחמאה שמספיקה לסתום את עורקי המושבה כולה. תמיד יש גם קניה שניה, שלישית ולפעמים רביעית ותמיד שוכחים בסוף משהו, גם אם יש רשימות מפורטות. הכמויות תמיד מעוררות עניין בקרב עובדי החנות, עניין חיובי לרוב, שאלות והצעות לעזרה (ותודה לצוות דוכן הגבינות ברמי לוי ששקד על פריסת 6 ק”ג מוצרלה היום).
אחרי השלמת הקניות מגיע שלב סידור המצרכים. ערב לפני שאני מתחילה לבשל אני מקיימת מסדר צבאי של קישואים וחצילים, עם משמר כבוד של קמח על רקע זרי בזיליקום ופטרוזיליה. על שולחן ארוך אני מכינה את כל הדרוש לי ורק אחרי שהמטבח מסודר, אני הולכת לישון. באופן פרדוקסלי, סדר במטבח נותן לי השראה.
יום חמישי (כבר היום בעצם) הוא יום שכולו בישולים. בראש אני כבר יודעת מה אבשל קודם ומה אחר כך. תכנון הוא המפתח. הבטחתי לעצמי ללכת לישון מוקדם, והנה אני, קרוב לאחת בלילה, כותבת פוסט ותוהה, למה אני אוהבת להכניס את העולם הביתה למטבח?
לארח חברים ומשפחה אני אוהבת מאוד, להאכיל אנשים בכלל, אבל להאכיל עשרות, מאות אנשים, שחלקם זרים מוחלטים, לעבוד עבודה פיזית מתישה במשך שלושה ימים, מה גורם לי לעשות את זה? בינתיים אני נשארת עם השאלה.
