על ההטרדה שחוותה מידיו העיתונאית דניאל ברין התנצל ארי שביט בלשון רפה, הריאיון עם אורית קמיר לא שכנע את הציבור באופן גורף והביא לפתיחתה של תיבת פנדורה חדשה
לפני קצת פחות משנתיים, באוקטובר 2016, בעקבות עדותה של העיתונאית דניאל ברין על תקיפה מינית, פרסם שביט מעין התנצלות על מה שהוא כינה “מפגש ידידותי עם יסודו של חיזור”. הפער בין התקיפה עליה מדברת ברין וה”חיזור” עליו התנצל שביט, הוביל להתנצלות שניה מצדו של שביט שהפעם דיבר על הבושה שהוא חש, על החרטה ועל העיוורון שמנע ממנו להבין היכן הוא שוגה. במסגרת החלטתו לקחת “אחריות מוסרית מלאה” על מעשיו, סיים שביט את עבודתו בעיתון הארץ ובערוץ 10.
בשבוע שעבר חזר שמו של שביט לכותרות על רקע פרסום כתבה בעיתון הארץ שבה משוחחת מנסחת החוק למניעת הטרדה מינית, החוקרת והמשפטנית ד”ר אורית קמיר עם שביט. האם התקופה הארוכה שישבה בבית הביאה את שביט להבנה אמיתית של הדברים שעשה? האם התנצלותו הפעם היא התנצלות כנה? האם הגיע הזמן לסלוח לו ולהתקדם הלאה? הדעות היו חלוקות. היו אלה שבירכו בשמחה על התהליך שהתקיים וחשבון הנפש שבוצע ואמרו שהגיע הזמן לאפשר לשביט להמשיך הלאה בבחינת “מודה ועוזב, ירוחם” בעוד שאחרים לא שוכנעו בכנות דבריו.
התפנית הגיעה הבוקר, כאשר התפרסמה באתר “המקום הכי חם בגיהינום” כתבה נוספת, מכתב פניה פתוח לאורית קמיר של אישה אנונימית שהיתה בת זוגה של בתו של שביט. הכותבת מספרת על הטרדה שחוותה מידיו של שביט ובעיקר על המניפולציות שהפעיל עליה שביט באותה עת. מכתב זה מבהיר שדניאל ברין ומתלוננות נוספות שהתלוננו כבר נגד שביט, אינן היחידות. זה לא ממש מפתיע, בעיקר זה מעמיד באור אחר את הדברים שאמר שביט בראיון עם קמיר, אליהם התייחסה הכותבת האנונימית ספציפית.
ואם עוד נותר ספק, הרי שתגובתו של שביט לפרסום, היום בראיון בתכנית “עושים צהריים” עם יעל דן, לא מותירה לו מקום רב. בין השאר אמר שביט: “יש פה עלילת דם. מה שאת קראת זה רצח בדם קר, גם שלי וגם של הבת שלי” ועל רקע צעקותיו הרמות של שביט, קשה מאוד לזכור את מילות ההתנצלות, התובנות העמוקות ומסקנות חשבון הנפש שראינו מעל דפי הארץ לפני ימים ספורים בלבד. למרבה הצער, ארי שביט הצועק נשמע הרבה יותר אמין מארי שביט המתנצל.
