בפתח ישיבת הסיעה, בשידור חי, הודיע אבי גבאי על פרידה מציפי לבני ועל פירוק המחנה הציוני. הפרידה אולי מתבקשת, אבל הדרך היתה משפילה, לא עניינית ולא ראויה
במערכת הבחירות רוויות הדרמות שלנו, כל יום מביא איתו דרמה משלו ומי שגנב היום את ההצגה הוא יו”ר המחנה הציוני, אבי גבאי, שהודיע בפתח ישיבת הסיעה, בשידור חי, על פרידה מציפי לבני ועל פירוק השותפות בין העבודה לבין התנועה.
הדרמה האמיתית היא לא עצם הפרידה, שכנראה היתה צפויה ורק שאלה של זמן, אלא הדרך שבה בחר גבאי להכריז על המהלך: בשידור חי, בהפתעה, בלי להודיע מראש לחברי הסיעה וללבני עצמה, שמצאה את עצמה מגורשת אל מול המצלמה, בשידור חי, ללא שום הכנה מוקדמת.
ייתכן שציפי לבני היא נטל אלקטורלי, ייתכן שהפרידה הזאת היא מה שצריך כדי להציל את העבודה מהצניחה החופשית שבה היא נמצאת כבר זמן רב (או מה שיהרוג אותה סופית), ייתכן שהיא לא תמכה בגבאי ואף חתרה תחתיו, אבל אף אחד מהדברים האלה לא מצדיק את ההשפלה הפומבית המכוערת שבה חזינו היום.
את דבריו הקשים עטף גבאי בעטיפה שקופה ולא משכנעת של ממלכתיות שלא הצליחה לכסות על העוקצנות והרמיזות המכוערות כלפי לבני:
“קיוויתי והאמנתי שהשינוי והשותפות החדשה יובילו לצמיחה שלנו, לחיבור של ממש, לפירגון הדדי. אבל הציבור חכם הוא רואה שזה לא מצב הדברים והתרחק. אני עדיין מאמין בשותפות, בחיבורים, בלאחד מחנה גדול ומחויב לשינוי, אבל חיבורים מוצלחים מצריכים חברות, עמידה בסיכומים ונאמנות לדרך. זה לא קורה בשותפות הזאת ולכן אני שוב בוחר בציבור. ציפי, אני מאחל לך הצלחה בבחירות, בכל מפלגה שבה תהיי. אנחנו נמשיך להילחם ולהיות מחויבים לשינוי שעם ישראל רוצה. באתי לפוליטיקה עבור העם ואשאר תמיד בצד שלו”.
אני לא יודעת אם גבאי מאמין לדברים של עצמו, אם הוא שכנע את עצמו שהוא איש של חיבורים ושלבני היא האשמה בפירוק השותפות המאולצת שלהם, אבל אני לא מאמינה לו. אחרי שצפיתי במחזה האימים של גבאי, אני משוכנעת שמדובר בציניקן מוחלט, אדם שהמטרה מקדישה אצלו את האמצעים ולא משנה מהם האמצעים, אדם שלא יהסס להשפיל ולרמוס אחרים.
אני גם מתקשה להאמין לשלי יחימוביץ’ ולאיציק שמולי, שבדיעבד התברר שהיו כנראה היחידים שידעו מראש על התרגיל המסריח ומיהרו לגבות את גבאי, בלי לטרוח להסתייג מהסגנון. מהם מאוד קיבלו שניהם את הפרס על נאמנותם. תפקיד יו”ר האופוזיציה ליחימוביץ’ ותפקיד יו”ר הסיעה לשמולי.
לציפי לבני יש תדמית של אופורטוניסטית, גם היא נהגה בזלזול פומבי בשותפיה לדרך וגבאי דיבר על האולטימטום הפומבי שהעמידה כאשר דרשה את תפקיד יו”ר האופוזיציה ואיימה בפירוק ועדיין, התנהלות בעייתית שלה לא מהווה הצדקה להתנהלות הבזויה של גבאי. מי שמתיימר לרוץ לראשות הממשלה צריך לכוון גבוה יותר, לא נמוך יותר.
מיד לאחר הצהרתו של גבאי, לבני ביקשה לא להגיב עדיין ובהמשך היום כינסה מסיבת עיתונאים משלה שבה התייחסה להודעתו של גבאי: “השותפות עם הרצוג היתה אמיתית והביאה 24 מנדטים. גבאי צדק בדבר אחד, בינינו זו לא היתה שותפות כי הוא לא רצה בכך, הדרך בה עשה זאת מעידה על כך.”
לדבריה, בניגוד למה שמצטייר מדבריו של גבאי, היא מילאה את חלקה בשותפות ודחתה הצעות של חברי כנסת מתוך העבודה להתפצל ולחבור למפלגות אחרות. בשבוע שעבר, בנאום שנשאה לבני בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה והמרכז הבינתחומי בהרצליה, אמרה לבני “הדרך היחידה לנצח היא לאחד כוחות. עצם החיבור יוצר דינמיקה חדשה ותקווה. קודם המדינה, אחר כך המפלגה ואחר כך אני”. ייתכן שקריאתה לאיחוד התפרשה על ידי גבאי כהיעדר תמיכה במנהיגותו.
על הדרך שבה בחר גבאי להודיע על הפיצול, אמרה לבני: “אם הרצון היה בהיפרדות, היה מרים טלפון ועושה זאת, אולי היה מוקל לי והיינו יוצאים במשותף עם שני פודיומים, ואומרים את זה לציבור. אני חושבת שהציבור היה מעדיף לראות מנהיגים נוהגים אחרת”
ימים יגידו אם המהלך של גבאי טוב לעבודה או רע לעבודה והאם הוא, או לבני, יחברו למפלגות אחרות, כמו למשל “חוסן לישראל” של בני גנץ, אבל דבר אחד בטוח, הדרך שבה בחר חשפה היא תמרור אזהרה: גבאי הוא לא אדם שאפשר לתת בו אמון.
