אני לא מסכימה עם דעותיה של איילת שקד ולעולם לא אצביע למפלגתה, אבל מעריכה אותה על התעקשותה לעמוד בראש הימין החדש, מכל הסיבות הנכונות וגם מאחלת לה הצלחה
לעולם לא אצביע לאיילת שקד וכאשר היא ובנט התנדנדו על סף אחוז החסימה ולבסוף צנחו תחתיו, לא הצטערתי לרגע, אבל אתמול, כששקד הכריזה על עמידתה בראש הימין החדש, אישה חילונית בראש מפלגה שפונה לציבור הדתי, שמחתי. שימחה אותי מאוד עמידתה האיתנה והתעקשותה להוביל, מתוך הבנה שהיא נכס אלקטורלי גדול יותר משותפה לדרך, נפתלי בנט ושאין שום סיבה שבעולם שלא היא תוביל. שמחתי כי כך צריך להיות, צריך לעמוד בראש מי שמתאים ביותר לעמוד בראש ושמחתי כי במקרה זה מי שנמצאה המתאימה ביותר היא אישה, גם אם היא ימנית קיצונית עם דעות שקשה לי איתן מאוד, גם אם היא האישה שחתומה על סרטון בושם הפשיזם. שמחתי בשבילה ושמחתי בשביל קהל הבוחרים שלה.
אך לצד השמחה, הרגשתי גם צביטה. לקראת הבחירות לכנסת ה-22, איילת שקד היא נכון לעכשיו האישה היחידה העומדת בראש מפלגה. זנדברג הוחלפה בהורוביץ ולמרות שזנדברג לא היתה טובה למרצ, מצער שאין אישה דווקא בראש המפלגה הזאת. אורלי לוי אבקסיס לא עברה את אחוז החסימה ועכשיו צורפה אל שורות מפלגה אחרת, שאף היא מפלגה שבחרה בגבר ולא באישה לעמוד בראשה ועדינה בר שלום פרשה מהמירוץ כבר מזמן. לא רק ששקד היא האישה היחידה העומדת בראש מפלגה, מצב הנשים בכנסת ה-21 עגום מכפי שהיה בכנסת ה-20 ולקראת הכנסת ה-22 אין צפי נראה לעין לשיפור.
לא חסרות נשים ראויות שיכולות לעמוד בראש מפלגות או למלא 60 מתוך 120 מושבי הכנסת, אני יכולה לחשוב על כמה וכמה נשים שראויות הרבה יותר מכמה וכמה גברים שמחממים את כיסאות המליאה בין מערכת בחירות אחת לשניה ועדיין, הייצוג הנשי בכנסת עדיין רחוק מאוד מאיזון. גם בבית הפוליטי שלי, במפלגת “כחול לבן” שבה אני פעילה, נמצאות שתי נשים בלבד בעשירייה הראשונה. לי ברור שזה לא מספיק (אפילו לא קרוב לזה), ראשי המפלגה יודעים שזה לא מספיק ועדיין, זה המצב ולא נראה שהוא עומד להשתנות בקרוב. זה מסוג הדברים שמתסכלים אותי מאוד וגורמים לי לנוע באי נוחות רבה ועדיין, למרות שאני טורחת לבטא את התסכול ואת אי הנוחות הזאת באוזני מי שצריך לשמוע, זה לא מספיק כדי לגרום לי לצאת ולחפש בית אחר וזו, חברים, בדיוק הנקודה.
אני פמיניסטית, הייצוג הנשי בצומתי קבלת החלטות חשוב לי ואני מאמינה בכל לבי שיותר נשים זה טוב לא רק לנשים, זה טוב למדינה, זה טוב לכלכלה, זה טוב לביטחון, זה טוב, נקודה. כשנשים, בעיקר נשים שמובילות אג’נדה פמיניסטית מובהקת, נדחקות החוצה, זה מקומם, זה פוגע וזה רע, אבל עבור רובנו וגם עבורי אישית, זאת לא ה-סוגיה שתכריע במי אבחר כי בסופו של דבר, אני אבחר במפלגה שנותנת מענה למכלול של סוגיות, למפלגה עם אג’נדה שעוסקת בכל תחומי החיים. אני גם מאמינה שגברים, לא פחות מנשים, צריכים לעסוק בקידום שוויון מגדרי, כמו שגם צעירים צריכים לעסוק בקידום צורכיהם של קשישים וגם ילידי הארץ צריכים לדאוג לצורכיהם של עולים חדשים. בקלפי, זה מה שמכריע את הכף (וזה לא אומר שלא אמשיך לדרוש בכל במה אפשרית, שוויון מגדרי גם בייצוג).
ובחזרה לאיילת שקד. עמידתה של שקד בראש הימין החדש מראה לנו שכשאת יודעת מה את שווה, אפשר ונכון להתעקש לקבל את מקומך הראוי. אני מקווה שנשים רבות ילמדו מהצעד הזה של שקד ושנראה, על רקע זה, שינויים ברוכים במפה הפוליטית ולא רק שם. אני מצפה בכיליון עיניים לראות מי תהיינה האיילת שקד של המרכז ושל השמאל.
אישית, אני מקווה ששקד לא תבחר לחבור לחבריה העוד יותר קיצוניים מימין ואני מקווה שכנסת היא תעסוק גם בסוגיות מגדריות ותפעל לקידום נשים ובעיקר, אני מקווה שהיא תעודד את אנשי מפלגתה, נשים וגברים כאחד, לעסוק גם הם בסוגיות אלה. אני באמת מקווה שמפלגתה תעבור הפעם את אחוז החסימה כי גם אם הדעות שלה מעוררות בי חלחלה, צריך לראות נשים כמוה בכנסת.