רופאיו של צ’רלי, תינוק החולה במחלה נדירה, קבעו שיש לאפשר לו למות אך הוריו אינם מוכנים לוותר. היכן עובר גבול האחריות ההורית והאם יש לשמר חיים בכל מחיר?
צ’רלי גארד נולד באוגוסט 2016 וסובל מהפרעה גנטית נדירה ולרוב גם קטלנית, שגורמת בין השאר להחלשת שרירים ולתפקוד לקוי של איברים. מצבו של צ’רלי קשה במיוחד והוא מאושפז במחלקת טיפול נמרץ מאז אוקטובר, כשהיה בן חודשיים. הוא סובל מנזק מוחי ואינו מסוגל לנשום בכוחות עצמו. רופאיו קבעו שיש לנתקו מהמכונות המחזיקות אותו בחיים אך הוריו מתנגדים ומבקשים לשחרר את התינוק החולה לידיהם על מנת שיוכלו לקחת אותו לארה”ב לקבל טיפול ניסיוני ואף גייסו יותר ממיליון ליש”ט למימון הטיפול.
פסיקת בית המשפט
בית המשפט קבע שטובתו של צ’רלי מחייבת לאפשר לבית החולים לנתק את צ’רלי מהמכונות כיוון שיש אפשרות סבירה שייגרם לו נזק משמעותי אם סבלו הנוכחי יתמשך ללא סיכוי סביר לשיפור והטיפול הניסיוני לא נותן לו סיכוי כזה.
עתירתם של הוריו של צ’רלי לבית המשפט העליון באנגליה נדחתה, וגם בית המשפט האירופאי לזכויות אדם פסק שבית החולים רשאי להפסיק את הטיפול.
מהו גבול האחריות ההורית?
האחריות ההורית כוללת על פי חוק את הזכות לתת הסכמה לטיפול רפואי. עם זאת, במקרה של חילוקי דעות בין הורים ורופאים המטפלים בילד, בית המשפט רשאי לקבל החלטה המבוססת על טובת הילד.
הטיפול הניסיוני שהוריו של צ’רלי מבקשים לתת לו מעולם לא נוסה על חולים במצבו ויש הסוברים שהסיכוי שהוא יצליח, במקרה של צ’רלי, קלוש ביותר. מסיבה זו בחר בית המשפט להפקיע את זכותם של ההורים ולקבל את עמדת הרופאים.
מה הדבר הטוב ביותר עבור צ’רלי?
מהות הדיון היא מה הדבר הכי נכון עבור צ’רלי. מצבו וגילו של צ’רלי אינם מאפשרים לו להביע עמדה בנושא. הוא מאושפז במצב קשה מאז שהיה בן חודשיים, האם הוא סובל? האם הוא מודע למצבו? האם יש לו סיכוי כלשהו לחיים שאינם חיי סבל? האם הסיכוי הקלוש שהטיפול הניסיוני יסייע לו מצדיק את הסבל הנוסף שטיפול זה עלול לגרום לו?
מובן שהוריו של צ’רלי אוהבים אותו ורוצים לעשות הכל על מנת להציל את חייו, אך מה המחיר שצ’רלי משלם על שאיפתם והאם נכון לעשות הכל, בכל מחיר, כדי לשמר חיים, ולא משנה כמה ירודה איכות החיים?
התמיכה הציבורית
הוריו של צ’רלי בחרו להילחם עד הסוף ומספיקה הצצה לדף הפייסבוק ולפרופיל הטוויטר של המאבק כדי להתרשם מהתמיכה הציבורית חסרת התקדים לה זכו. זה לא מפתיע, מי יכול להישאר אדיש לסבלו של תינוק חולה ולמצוקתם של הורים אוהבים? מי יכול שלא לקוות שבכל זאת אפשר להציל את צ’רלי, כנגד כל הסיכויים? גם אם אין לתקווה אחיזה במציאות, אי אפשר להתווכח עם עוצמתו של הרגש.
טראמפ והאפיפיור
למצב שבאופן טבעי הוא מורכב מאוד ונושא בו שאלות רגשיות, מוסריות ודתיות הרחוקות מלהיות פשוטות נוספה מורכבות נוספת כאשר האפיפיור ונשיא ארה”ב דונלד טראמפ נכנסו לתמונה. שניהם הביעו תמיכה בעמדת ההורים והציעו את עזרתם.
אך האם בכוחם של נשיא המעצמה הגדולה בעולם ומנהיג הנצרות להציל את צ’רלי? התשובה היא שכנראה שלא, כמו שגם הטיפול הניסיוני כנראה לא יוכל לעזור ושוב אנחנו נשארים עם אותה שאלה, האם הסיכוי הקלוש שהטיפול הניסיוני יצליח מצדיק את סבלו הנוסף של צ’רלי, או שהגיע הזמן להביט במציאות בעיניים ועם כל הכאב שבדבר, לשחרר את צ’רלי מחיי סבל מתמשך?