פחות מיממה מאז שהתפרסמה, סדנת האיפור לפעוטות מציפה את הרשת ומעלה אין ספור ספקולציות, האם מדובר בהטרלה או בקמפיין מתוחכם ומה אנחנו יכולים ללמוד ממנו על עצמנו?
במקרה צפיתי אתמול בבוקר בכתבה של גיל ריבה ששודרה באולפן שישי עם אילה חסון שעסקה ב”מיליון דולר בייביז”, הילדים שהוריהם מוציאים אלפי שקלים להלבישם בבגדי מעצבים ובאביזרים. ילדים שמחליפים “לוקים” מספר פעמים ביום, לא כי שיחקו בארגז החול והתלכלכו, אלא מסיבות אופנתיות. ילדות שיקבלו פריחה מטריקו אבל מתיזות על עורן העדין שאנל 5 ואמהות (בעיקר) שמעודדות, דוחפות, מצלמות, מעלות לאינסטגרם ושוכחות שילד אינו אביזר אופנה או אמצעי להגשמת חלומות, אלא בן אדם צעיר שנמצא בגיל שבו אמורים לרוץ, להשתולל, להתלכלך קצת ולא לבלות יותר זמן מול המראה מאשר בגן השעשועים ובעיקר, בגיל שבו ילד מפתח זהות, ביטחון עצמי ודימוי גוף ושבו דגש גדול כל כך על מראה חיצוני יכול לגרום לנזק ארוך טווח.
אבל הכתבה היתה רק ההתחלה. בערב הוצף הפיד בפייסבוק בשיתופים של “סדנת איפור לפעוטות“. בתמונה מככבת פעוטה עטויות מגבת ומאופרת בקפידה, מין בובה אנושית מעוררת חלחלה (אני באמת מקווה שמדובר בפוטושופ). קשה לי לשתף את התמונה, אבל את התמונה ואת הכיתוב המלווה על הסדנה צריך לראות כדי להאמין.
גם בעולם שבו ילדות בנות 5 מדדות על עקבים באאוטפיט של בייבי דיור ותיק של פראדה, קשה להאמין שמישהו מעלה בדעתו לאפר תינוקות ופעוטות עד גיל 3, מה קשה? בלתי נתפס. האם ישנן אמהות שמסתכלות על התינוקת שלהן ורואות משהו מלבד שלמות ומתיקות? שחושבות שצריך לאפר פעוטות בגיל שבו לומדים לחייך, לשבת, לזחול, ללכת ולדבר? שמכבסות בגדים בחומרים הכי עדינים כדי לא להזיק לעור התינוק הרך והעדין ואז מורחות עליו חומרי איפור? לא, גם בעולם החומרי והמטורף משהו שבו אנחנו מוצאות את עצמנו חיות, המוח מסרב לקבל את הטירוף שמייצגת סדנה כזאת.
אמיתי או הטרלה?
הדף שיצר את האירוח נקרא “אירועים בישראל”. אין בו תוכן מלבד האירוע, אין לו תמונת קאבר או מידע ב”אודות” ואין פרטי התקשרות. אתמול היו לדף 3 עוקבים, היום יש 50. כל זה מחזק את התחושה שמדובר בסוג של בדיחה (מצחיקה או לא? תכף נדבר גם על זה).
לזכותן של מנהלות הדף, הן מיהרו להגיב לפנייתי אליהן, לצערי, הן לא ממש ענו על שאלותיי:
“יכולות לאשר לכל אנשי הקונספירציות שלא מדובר בקמפיין וממליצות פשוט להגיע ב-29 לנובמבר, אין צורך בהרשמה מראש”.
הרשת מגיבה אבל לא נופלת בפח
האירוע התפשט ברשת כמו אש בשדה הקוצים הווירטואלי של הפייסבוק. אני מודה שחששתי מאוד למצוא תגובות נלהבות של אמהות שממהרות לרשום את פעוטותיהן. זה הפחיד אותי אפילו יותר מהאפשרות שהדבר הזה אמיתי. אבל אם היו תגובות כאלה, הן נבלעו לחלוטין בים של תגובות שנעו על הסקלה שבין חוסר אמון, זעם, זעזוע, ציניות והומור.
“שואל בשביל חבר. בן 3 אבל קצת מזוקן. האם לגלח לפני המפגש? או שיש גם סדנת גילוח פעוטות במקום?”
” נכדה שלי אמורה להיוולד בעוד חמישה חודשים, אפשר בבקשה לבוא ולהתאמן על תינוקת של מישהו אחר?”
“אני מאוד לא מרוצה! בסדנה הקודמת קניתי לה ליפסטיק עמיד, וכן! הוא עמיד! שבוע הסתובבתי עם כתמים של אודם ורוד פוקסיה אחרי ההנקה, ומהמוצץ בכלל זה לא יורד! גועל נפש.”
הסיפור שמספרות לנו התגובות הוא שאי אפשר לעבוד עלינו, שיש פחים שפשוט לא נופלים בהם. ברור שמדובר בהטרלה והשאלה היא מה מטרתה האמיתית והאם היא מצחיקה או מרגיזה אותנו.
מניע נסתר?
אולי, כפי ששיערו חלק מהמגיבים, האירוע הוא בגדר פרובוקציה, טיזר לקמפיין כלשהו שמהותו תיחשף בהמשך, אם כי מארגנות האירוע מכחישות זאת. אולי זו בדיחה או דרך לצבור לייקים בדף חדש. ואולי יש פה ניסיון להציב בפנינו מראה ולגרום לנו לשאול את עצמנו שאלות חשובות וקשות על הגבולות שלנו כהורים. אם אנחנו רוכשים בגדי מעצבים יקרים ומאבזרים ומבשמים את ילדי הגן, אם אנחנו שולחים ילדות צעירות לתחרויות יופי, מצועצעות ומאופרות, מתי נתחיל גם לחשוב שלגיטימי לא לתת לתינוקת בת חצי שנה לצאת מהבית בלי מייקאפ, ליפסטיק, מסקרה ועיניים מעושנות?
בשורה התחתונה השאלה היא שאלה של איזון. אנחנו אוהבים להלביש יפה את הילדים שלנו ולאפשר להם להיראות במיטבם, אבל איפה עובר הגבול? בתוויות? בנוחות? במחיר שישלם הילד על הגחמות ההוריות שלנו? האם לתת לילדות (או לילדים) לשחק באיפור זה בסדר בנסיבות מסוימות? מה עם לק? נעלי עקב? כל הורה ימצא את האיזון ואת הגבולות שלו ואת התשובות שלו, אבל לטובת כולנו, כדאי ש”סדנת איפור לפעוטות” תישאר בגדר רעיון שאף אחד לא יוכל להתייחס אליו לעולם ברצינות.
אחרית דבר
יממה לאחר פרסום האירוע נחשף בכתבה שהתפרסמה בוואלה שמי שעומד מאחורי הדף הוא עומרי פיינשטיין, צעיר בן 24 מתל אביב, “המטרה העיקרית הייתה להטריל כי להטריל זה כיף” אמר פיינשטיין. ספק אם בחלומותיו הפרועים ביותר הוא דמיין כמה רחוק תגיע ההטרלה הזאת.
