פעמיים השבוע הגישה לנו ניקול ראידמן סיפורים עסיסיים מבלפור. פעמיים השבוע הצליחו בני הזוג נתניהו לגרום לנו לעסוק ברכילות במקום במהות. התקשורת בשירות אמנות ההסחה הנתניהותית במיטבה
השבוע, אופרת הסבון “החיים בבלפור” הפתיעה בשני פרקים חדשים ונוצצים במיוחד, שניהם מבית היוצר של ניקול ראידמן, ה-BFF של רעייתו, פסיכולוגית הילדים המוערכת בשירות הציבורי, הגברת שרה נתניהו.
פרק 1: שרה בתפקיד לכלוכית
הפרק הראשון, שאפשר לקרוא לו, אם תרצו “אוי אוי אוי 1”, הוא ראיון שישודר ביום שישי ברדיוס FM100, בתכנית “ראידמן סטייל” ושחלקים נבחרים ממנו מככבים ברשת כבר יומיים. הראיון עוסק בחייה של הגברת נתניהו לפני שהיתה “רעייתו” וחושף את העובדה המרעישה והמטלטלת ששרה לא נולדה עם כפית כסף בפה ולא סתם עבדה למחייתה בצעירותה, אלא, שומו שמיים, ניקתה משרדים בלילות! ועוד משרדים של קבלני בניין, לא פחות. ואם זה לא הספיק, היא גם נהגה לעתים ללכת ברגל לעבודה, כדי לחסוך בהוצאות (“ניצני התנהלותה החסכנית של שרה ניכרו כבר בצעירותה”, יזעקו הכותרות).
שרה נתניהו
רצפה, שירותים, כיורים – כל מה שיש במשרד… אחרי שיצאתי משם היה אפשר לאכול מהרצפה. ממש ניקיתי את זה טוב, היה כיף להיות שם אחרי שניקיתי
אין ספק, בחורה יסודית היא היתה כבר בטרם צמחה לאישה האובססיבית שאומרים שהיא היום. חבל רק שנראה שמניסיונה בעבודות ניקיון היא לא למדה שיעור חשוב או שניים על הכבוד לו ראויים אנשים שעיסוקם הוא לנקות לכלוך של אחרים.
טוב, אני מתוודה, מעולם לא תהיתי מה עשתה הגברת נתניהו כשעוד היתה העלמה בן ארצי. בניגוד למה שהיא חושבת שהציבור חושב, לא חשבתי שהיא נולדה בחיק הזוהר וגדלה באור הזרקורים וגם לא חשבתי שלא. זה פשוט לא ממש עניין אותי ולכן קצת התקשיתי למלא את ציפייתה שאפול מהכיסא לשמע התגלית המסעירה שהיא עשתה מה שכל סטודנט בישראל (ובמדינות רבות בעולם) עושה – שהיא עבדה למחייתה.
האוניברסיטאות שלנו מלאות סטודנטים שמתפרנסים ממלצרות, מאבטחה, משליחויות, משמרטפות, משיעורים פרטיים ומניקיון. אפילו הוליווד מלאה כוכבים שבטרם התגלו, היו מלצרים או שליחים וכשהם מדברים על זה בראיונות, לא תראו שם שביב מאותה דרמה שבה חושפת שרה נתניהו לעולם את עברה השגרתי להפליא. אז מה בעצם יש לנו כאן? ראיון מניפולטיבי שנועד לעשות עניין ממה שהוא לא עניין בכלל ולייצר כותרת במקום שאין מקום אפילו לציוץ. לא יותר מזה.
פרק 2: הארמון המתפורר, טייק 3
הפרק השני שהעניקה לנו השבוע ניקול ראידמן החרוצה הוא אולי פרק ההמשך של הריאיון הרדיופוני המהולל, ועל כן ייקרא “אוי אוי אוי 2” ואולי הוא בכלל פרק ההמשך של סאגת קירות בלפור, כאשר בפרקים הקודמים כיכבו מושיק גלאמין, ניקול ראידמן והמטבח ובני הזוג טראמפ וסיפורי השיפוצים שעלו 350 אלף דולר.
בפרק זה, ששודר אמש, לוקחת אותנו ראידמן לקומת המגורים של המעון הרשמי של ראש הממשלה ומצביעה בזעזוע על קירות מתקלפים, עובש ועוד רעות חולות. באמת מראות קשים, גם אם קביעתה של רדיאמן לפיה “מחבלים בכלא חיים בתנאים יותר טובים מאיך שמשפחת נתניהו חיה בבית ראש הממשלה” מותחת את גבולות הדרמה טיפה יותר מדי, אפילו בסטנדרטים שלה.
אז מה בעצם הסיפור עם המעון בבלפור? גם אם לא נחשוד בראידמן במגמתיות ובבחירה מכוונת של ליקויים נקודתיים כדי להציג תמונה עגומה במיוחד, הרי לא סביר שבמעון רשמי של ראש ממשלה יהיה אפילו קיר אחד במצב עגום כל כך. האם לא קיים תקציב לבצע את התיקונים הדרושים? ספק גדול. האם לא מועסקים אנשי תחזוקה שתפקידם לטפל בליקויים כאלה? גם ספק. האם אי אפשר לבצע ולו תיקון זמני לשיפור המצב עד שיתאפשר שיפוץ יסודי? ודאי שאפשר וזה לא מסובך וממש לא יקר (קבלו מילה של מי שחיה עם שיפוצניק). אז נשארת רק שאלה אחרת – למה? למה חיים בני הזוג נתניהו בתנאים שלכל הדעות אינם ראויים? מה הסיבה האמיתית לכך ובעיקר, למה הם כל כך ששים לחשוף עובדה מביכה זו לעולם? האם זה כדי להראות לנו כמה חיוני המעון החדש שאותו הם מבקשים לבנות? האם זה כדי לזכות באמפטיה של הציבור? או שיש סיבה אחרת?
מאחורי הקלעים של ההפקה
אז מה יש לנו כאן? זוג שבעזרתם האדיבה של כמה חברים טובים דוגמת ניקול רדיאמן ומשה גלמין מייצרים לנו כותרות ריקות על לא כלום העוסקות בפרטים שחלקם טריוויאליים מחייהם הפרטיים, מה שלא מונע מהם, באותה נשימה, להתלונן על החדירה המתמדת של הציבור והתקשורת לאותם חיים לא כל כך פרטיים.
למה הם עושים את זה? האם הם פשוט נהנים מהעיסוק בהם? אולי, אבל זה לא זה. האם זה כדי לשנות את דעת הקהל לגביהם? לא ממש. הרי מי שמסתייג מהתנהלותם של בני הזוג מבלפור ימשיך להסתייג גם אחרי פרסומים כאלה, בעוד שהתומכים ימשיכו לתמוך בהם ויהי מה. תועלתם של פרסומים אלה היא בהוספת שמן למדורת הזועקים על כך שהתקשורת רודפת את ראש הממשלה ורעייתו אבל בעיקר הם מהווים הסחה. כי כשאנחנו עסוקים בתגובות על עברה התעסוקתי של שרה הסטודנטית או בוהים בקיר המתקלף ובתקרה העבשה של המעון, אנחנו שוכחים, גם אם רק לרגע, את פרשת המעונות, את עדי המדינה, את תיקי 1000, 2000 ו-3000 ובעיקר, את הדברים החשובים באמת שבהם אמור לעסוק ראש ממשלה. ניהול המדינה, למשל.
בני הזוג נתניהו הם וירטואוזים באמנות ההסחה. זה אולי הכישרון הגדול ביותר שלהם. גם אם אנחנו ממש לא רוצים לעשות את זה, אנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב עוסקים ברעש, בפרטים, באנקדוטות ולא במהות, במה שקורה באמת. הנה, אנחנו עושים את זה עכשיו, בידיעה ברורה שזה מה שקורה, אבל שאי אפשר באמת אחרת, הרי אם יש דבר אחד שאנחנו, אנשי התקשורת, לא יודעים לעשות, זה להתעלם ולשתוק וכך לעולם לא יישבר מעגל הקסמים הזה שבו ראש הממשלה מייצר הסחה אחר הסחה, מסך עשן אחר מסך עשן, בידיעה ברורה שאנחנו נשתף פעולה, כי מי יכול להרשות לעצמו להיות זה שלא תהיה אצלו הכותרת הגדולה של היום?
אז מה אומרים? לא אומרים.