המגרש עליו מתקיים קרב המינים הוא מגרש הטניס והשנה היא 1973, אבל העיסוק ביחסים שבין המינים לא מוגבל למקום או לזמן ורלוונטי היום ממש כמו אז
אי אפשר לצפות בסרט “קרב המינים” בלי להשוות בין המציאות של 1973 לבין המציאות שבה אנו חיות היום ולהבין שאל המקום שבו נמצאות נשים היום הגענו בין השאר בזכות נשים כמו בילי ג’ין קינג שהתוו וסללו את הדרך בנחישות, באומץ ותוך התמודדות עם קשיים שאנחנו יכולות רק לדמיין. אן ספק, ב-44 השנים שחלפו מאז הקדמנו בצעדי ענק ואין גם ספק שהדרך שלפנינו עוד ארוכה ושבמובנים רבים, קרב המינים נמצא עדיין בעיצומו.
הסרט מבוסס על סיפורה האמיתי של שחקנית הטניס בילי ג’ין קינג (אמה סטון) וסובב סביב טורניר טניס מיוחד במינו שהתקיים ב-1973 בינה לבין אלוף העולם לשעבר בטניס, בובי ריגס (סטיב קארל), אבל הטורניר הדרמטי הוא רק נדבך אחד במאבקן של שחקניות הטניס לזכות בהכרה מקצועית בדומה לגברים ולתגמול שווה לזה לו זכו הגברים, סיפור שהוא כמובן חלק בלתי נפרד ממאבקן של נשים בכלל לזכות ביחס שוויוני ומכבד. לצד קרב המינים על המגרש, מנהלת קינג גם מאבק פנימי עם עצמה על זהותה המינית ומקיימת מערכת יחסים מורכבת עם בעלה, לארי.
קינג נחשבת עד היום לאחת הטניסאיות הטובות אי פעם ובמהלך הקריירה שלה זכתה בתארים רבים אבל גם מחוץ למגרש היא נלחמה בנחישות למען זכויותיהן של נשים. בעידן שבו גברים רבים עדיין ציפו מנשים להמתין להם במטבח, קינג התעמתה הבוסים הגדולים של עולם הטניס והעמידה תנאים – או שיושווה סכום הפרס שבו יזכו טניסאיות לזה שמקבלים טניסאים גברים, או שהנשים יקימו להן ליגה משלהן. בנחישות מרשימה היא מתמודדת מול הגברים שמחזיקים בידיהם את כל הכוח, מתמודדת מול יריבותיה על המגרש ובסופו של דבר מתמודדת מול בובי ריגס ומביסה אותו.
בובי ריגס, יריבה של קינג, הוא דמות ססגונית ומוקצנת, הוא בוטה וגס רוח, פרובוקטור שאוהב יותר מכל לעורר מהומות והתחושה היא שפחדו הגדול ביותר הוא להישכח. הוא מעיד על עצמו, בגאווה רבה, שהוא חזיר שוביניסטי וגם בעידן שלפני המצאת הפוליטיקלי קורקט, הוא מצליח לחרוג מכללי השיח המקובלים. ריגס מצליח להיות בלתי נסבל, מגוחך, מעורר רחמים וכריזמטי גם יחד.
הפערים בין המציאות של 1973 לזו של היום ניכרים לאורך כל הסרט. אי שוויון מגדרי הוא הנורמה, הנשים שמנסות לקדם שוויון הן מהפכניות שגורמות ללא מעט הרמות גבה וההתמודדות על קינג עם מיניותה מורכבת במיוחד במציאות שבה ליציאה מהארון יכולות להיות השלכות הרסניות של ממש. על רקע זה, דמותו של לארי, בעלה של קינג, מעניינת במיוחד. הוא מקדיש את כל מאמציו לקידום הקריירה של אשתו, מקבל בהבנה את הרחקתו מסביבתה כדי שדעתה לא תוסח מהאימונים והתחרויות ועושה הכל כדי להתעלם מהרומן שמנהלת קינג עם מרלין ברנט. האם התנהגותו היא תוצאה של אהבתו הגדולה לקינג או אולי הוא שם את הקריירה שלה מעל לכל? הסרט אינו מספק תשובה.
אלמלא היה מבוסס על סיפור אמיתי, היינו יכולים לקבל את התחושה שיש כאן תסריט אמריקאי קלישאתי עם אירוע ראוותני ענק והפי אנד מתקתק מדי, אבל הסיפור שנפרש לפנינו ב”קרב המינים” נאמן במידה רבה מאוד למציאות ומהווה מסמך מרתק ליחסים בין המינים תוך שהוא מספק גם לא מעט חומר למחשבה על הדרך הארוכה שעברנו מאז ועד היום ועל הדרך שעוד עומדת בפנינו. השורה התחתונה? משחק מצוין, סרט מעניין, מעורר מחשבה ובהחלט שווה צפייה.
בילי ג’ין קינג: “אני מקווה שסיפור של המשחק הגורלי הזה ימשיך את הדיאלוג, יקרב אנשים ויזכיר לנו לחשוב לפני שמבטלים אחרים מכל סיבה שהיא. הדברים שעליהם נלחמנו ב -1973 אני עדיין נלחמת ואנחנו חייבים להמשיך לדחוף”
קרב המינים
בימוי: ג’ונתן דייטון, ואלרי פאריס, תסריט: סיימון ביופוי
שחקנים: אמה סטון (בילי ג’ין קינג), סטיב קארל (בובי ריגס), אליזבת’ שו (פרסילה ריגס), שרה סילברמן (גלדיס הלדמן)
אורך הסרט: 121 דקות
