היום או מחר צפוי הנשיא לתת את המנדט לבני גנץ וזו תהיה הפעם הראשונה ב-11 שנה שמועמד שאינו נתניהו מחזיק במנדט המיוחל. פשוט זה לא יהיה
הוא אמר שהוא יחזיר את המנדט תוך כמה ימים, אבל רק 48 שעות לפני הדדליין, החזיר אתמול בנימין נתניהו את המנדט לנשיא לאחר שנכשל בפעם השניה ברציפות בהקמת ממשלה, הפעם, ממש כמו בפעם הקודמת, הוא לא לוקח אחריות על הכישלון, לא מודה בהפסד וממשיך בספינים ובשיח המפלג האופייניים לו.
נתניהו, שבחר להחזיר את המנדט ביום הולדתו ה-70, הודיע על ההחלטה, כדרכו, בסרטון בדף הפייסבוק הרשמי שלו. “מאז שקיבלתי את המנדט, פעלתי ללא הרף, גם בגלוי וגם בסתר, כדי להקים ממשלת אחדות לאומית רחבה. זה מה שהעם רוצה, זה מה שישראל צריכה” הוא פתח ואכן, ממשלת אחדות רחבה היא מה שהעם רוצה ומה שישראל צריכה, אבל האם זה באמת מה שנתניהו חתר לו בשבועות בהם נמצא המנדט בידיו? במילה אחת – לא. האמת הפשוטה היא שנתניהו מצד אחד דיבר על ממשלת אחדות ומצד שני הציב לה שני תנאים בלתי אפשריים מבחינתה של כחול לבן – התעקשות שלו לעמוד בראש ראשון וניהול מו”מ לא בשם מפלגתו בלבד, אלא בשם הגוש שיצר עם מפלגות הימין הקיצוני והחרדים. בתנאים אלה, הבינו בכחול לבן שאין באמת עם מי לדבר.
בדבריו, נתניהו מתלונן על סירובו של גנץ לנהל מו”מ, אבל את האצבע המאשימה הוא מפנה דווקא כלפי שניים אחרים: לפיד וליברמן, כאשר את לפיד הוא מאשים ברצון להפיל את שותפו ואת ליברמן הוא מאשים ב”שיקולים זרים” כאשר ברור שהוא רומז לפלילים, קצת מוזר בהתחשב במצבו המשפטי של נתניהו עצמו שעומד בפני כתב אישום.
נתניהו, המפלג הראשי, מאשים את אנשי כחול לבן בפילוג ובאותה נשימה שבה הוא טוען שהם פוסלים את “חובשי הכיפות” (הם לא), הוא פוסל את נבחרי הציבור של אזרחי מדינת ישראל הערבים ומאשים את אנשי כחול לבן בתיאום ובשיתוף פעולה עם אותם אנשים איתם תיאם ושיתף פעולה בעצמו עד ממש לאחרונה, למשל במאי האחרון כאשר זכה לתמיכתם בהצבעה לפיזור הכנסת שבעקבותיה נשלחנו שוב לקלפיות.
וכמובן שאין נאום של נתניהו בלי מנה טובה של הפחדה, שלא ממש חייבת להישען על מציאות או על עובדות. הפעם הוא מגדיל לעשות ומפחיד אותנו בשתי חזיתות: האחת, כאשר הוא מטיל ספק ביכולתו של הרמטכ”ל לשעבר גנץ להתמודד עם אותם איומים ביטחוניים שנתניהו עצמו לא בדיוק מצטיין בהתמודדות מולם (ע”ע החמאס ומזוודות הכסף) והשניה, כאשר הוא מספר לנו על ממשלת המיעוט שלדבריו זומם גנץ להקים, בתמיכת הרשימה המשותפת. אז מה אם גנץ מדבר על ממשלת אחדות רחבה ולא על ממשלת מיעוט? לא איש כנתניהו ייתן לדבר פעוט כמו עובדות לבלבל אותו.
בסוף דבריו חוזר נתניהו לדבר על הצורך בממשלת אחדות רחבה ומזמין את גנץ “להתעשת” ו”להשתחרר מהלפיתה של לפיד וליברמן” ולקים יחד איתו את ממשלת האחדות הנכספת, כאילו שהוא עדיין בפוזיציה של מישהו שמחליט.
אז מה יקרה עכשיו?
דבר אחד בטוח. לא יהיה קל לגנץ להקים את ממשלת האחדות הליברלית עליה הוא מדבר עוד מתקופת הקמפיין. הפלונטר הפוליטי שבו אנחנו נמצאים לא פשוט כלל ורק שינוי אמיתי בקרב אנשי הליכוד יכול להביא לפתירתו, אבל במובנים מסוימים, מצבו של גנץ היום טוב יותר משהיה למחרת הבחירות.
לאורך כל דרכה הפוליטית הקצרה ולמרות ניסיונות חוזרים ונשנים לערער את אחדות השורות בהנהגת הפלגה, הצליחה כחול לבן לשמור על אחדות. לא היה פיצול אחרי בחירות אפריל ולא היה פיצול אחרי בחירות ספטמבר ולא נראה שצפוי להיות פיצול גם עכשיו. גנץ, לפיד, יעלון ואשכנזי הוכיחו שהם יודעים טוב מאוד לעמוד בלחצים ולהתגבר על אי ההסכמות ביניהם כמו אנשים בוגרים ואחראים. כחול לבן גם עמדה עד כה בהבטחותיה המרכזיות לבוחריה – לא יושבים בממשלה תחת נתניהו ולא מוותרים על עקרונות הבסיס שיאפשרו הקמת ממשלת אחדות ליברלית. אנחנו לא רגילים לפוליטיקאים שעומדים בהבטחותיהם לבוחר, אין ספק שזה מהווה שינוי מרענן.
מרכז הליכוד מצביע אמון, הנוכחות דלה
אצל נתניהו לעומת זאת המצב לא מזהיר. פעמיים הוא נכשל בהקמת ממשלה. פעם אחר פעם הוא מבקש משותפיו לגוש להצהיר על נאמנותם ומהצהרתו על פריימריז לראשות המפלגה הוא נסוג במהירות שיא ברגע שהתברר שלשלם שינוי יש גם מי שיתמודד מולו. במקום פריימריז הוא קיבל “הצבעת אמון” של חברי מרכז הליכוד בכנס עם נוכחות דלה במיוחד וגם אם אף אחד לא הרים עדיין את נס המרד נגד המנהיג העליון, קשה להתעלם מהסדקים וישנם כבר אלה המדברים על היום שאחרי, השאלה היחידה היא רק מתי היום הזה יגיע.
כמו ב-18 בספטמבר, גם קצת יותר מחודש אחרי הבחירות השניות של 2019 עדיין אין ממשלה ועדיין לא מסתמן פתרון קסם לפלונטר. היום, ממש כמו אז, נותר לנו רק להיאזר בסבלנות, להצטייד בפופקורן ולראות מי ימצמץ ראשון בדרמת הריאליטי שמשפיעה על גורל כל אחת ואחד מאיתנו.
** גילוי נאות: הכותבת היא פעילה במפלגת כחול לבן
