הריאיון של נתניהו אמש היה היסטורי ויש שיגידו שגם קצת היסטרי, אבל מעבר לניתוח שפת הגוף של נתניהו, חשוב להתמקד בדברים שראש הממשלה אמר ובעיקר באלה שלא
אחרי סוף שבוע שלם שבו עסקנו בתשדיר הבחירות האומלל של אלירז שדה, שבו הצליחו אנשי הקמפיין של ראש הממשלה לשבור את שיא הטעם הרע של סרטון בית העלמין, הגיע הזמן לדרמה חדשה במערכת בחירות דרמטית במיוחד: ראיון הפתע של נתניהו בחדשות 12, מול קרן מרציאנו ועמית סגל.
הריאיון, שללא ספק שבר שיאי רייטינג, עם 27% במהלך הריאיון ו-30% בדקת השיא שלו, בוודאי שימח מאוד את מפרסמי המשבצת שלפניו והותיר אחריו רשת גועשת וסוערת. בכל זאת, לא בכל יום, נתניהו שובר את תענית הראיונות שגזר על הציבור הישראלי ויושב באולפן אמיתי, של חברת חדשות אמיתית, מול עיתונאית אמיתית.
הרשת, כדרכה, חלוקה. נתניהו היה “לחוץ והיסטרי” או “כריזמתי ובטוח בעצמו”? שיקר והתחמק או ענה על שאלות? קרן מרציאנו שלטה בחומר, שאלה שאלות נוקבות והיתה אסרטיבית וחדה או שצעקה ולא נתנה לנתניהו לדבר? הכל תלוי בנקודת המבט של הצופה ובעיקר בעמדותיו או עמדותיה הפוליטיות.
לחוץ, אך לא מבוהל
איני נמנית על תומכי נתניהו, אני מאמינה שהוא אדם מוכשר מאוד, אך כראש ממשלה הוא גורם נזק למדינה, מפלג את אזרחיה ועסוק יותר מדי בעצמו ולא מספיק בתפקידו. אני מאמינה שהוא נמצא בלחץ ושמערכת הבחירות הזאת אינה קלה לו וייתכן שהלחץ הוא שהביא אותו אתמול לאולפן חדשות 12, אך למרות שהלחץ בהחלט ניכר בשפת הגוף שלו ובדבריו, ראש ממשלה לא נראה היסטרי או על סף התפרקות. הוא נראה כמו אדם שגם אחרי היעדרות של 17 שנה מראיונות אולפן וגם מול מראיינת אסרטיבית ששואלת שאלות קשות ולא מרפה, משדר מספיק ביטחון לשכנע את המשוכנעים, מגייס מעת לעת את חיוכו הזחוח ומצליח, למרות הכל, לא לענות לשאלות הקשות באמת.
אך מה שחשוב יותר משפת הגוף של נתניהו וממדדי הלחץ, זה התוכן – מה בעצם אמר נתניהו והאם הוא חידש משהו? התשובה הקצרה היא: לא הרבה (בעיקר לא יחסית לראיון ארוך כל כך). מה בכל זאת היה שם? בעיקר שקרים, תלונות, סתירות פנימיות, הכחשות והטלת אחריות על אחרים אבל כן, גם כמה אמירות משמעותיות.
שקרים, עובדות וסודות כמוסים
נתניהו פתח את הריאיון בסיסמאות על המדינה שנמצאת “במצב הטוב ביותר אי פעם בכל התחומים” (כי לא יורים על תושבי העוטף? לא עומדים בפקקים? מערכת הבריאות אינה קורסת? אל תבלבלו את ביבי עם עובדות) ובטיעון התמוה שההאשמות נגדו “רובן נפלו בדרך והיתר יפלו בהמשך” (כאילו שאין 57 עמודי כתב אישום מפורטים ומנומקים היטב), המשיך בתשובות מתחמקות ולא מספקות על המניות שהניבו לו רווח יפה כל כך ובהכחשת הקשר של מקורביו לפרשת הצוללות והגיע לשיא ראשון בשאלה על הסוד שמאחורי אישור מכירת הצוללות למצרים, סוד כמוס כל כך, שלטענת נתניהו, אפילו הרמטכ”ל ושר הביטחון לא שותפו בו. “במדינת ישראל יש סודות שרק ראש הממשלה יודע וקומץ אנשים. יש דברים לפעמים שאנשים במערך הביטחוני לא יודעים ולא צריכים לדעת” טוען נתניהו ובאותה נשימה מאשים את גנץ, לפיד, אשכנזי ויעלון בכך שהם “מכריחים אותי, מנסים להכריח אותי, לחשוף סוד מדינה ולסכן את ביטחון המדינה”.
ואם כבר עוסקים בסודות, לראשונה הודה נתניהו שהוא זה שהודיע לגרמניה על הסרת ההתנגדות למכירת הצוללות למצרים.
מר ביטחון ומיסטר קורבן רדיפה
נתניהו, עם קול הבס שלו, הוא “מר ביטחון”, כולנו יודעים את זה ולמרות שהתדמית אינה עומדת במבחן המציאות (תשאלו את תושבי העוטף), רבים וטובים ממשיכים להצביע לתדמית הזאת. אבל אותו מר ביטחון שמתהדר בהיותו מנהיג “הימין החזק” ושלא שוכח אף פעם להזכיר לנו את יוני אחיו הגיבור ולציין כיצד “כמעט נהרגתי כמה פעמים למען המדינה שלי”, לא מפספס אף הזדמנות לבכות את “הרדיפה של התקשורת” ולהתלונן על “עלילות דם”. אז מי הוא באמת נתניהו? מר ביטחון החזק, גיבור ישראלי אמיתי, או מיסטר קורבן הרדיפה שכולם מתנכלים לו ואיך זה שהציבור ממשיך להישען על נתניהו החזק ובו זמנית לגונן עליו מפני ה”רדיפה”? וכאשר נתניהו, שכבר שנים מסרב להתראיין, מתלונן על כך שאינו מקבל זמן מסך כמו יריביו הפוליטיים אי אפשר שלא לתהות אם לציניות ולאבסורד אין גבולות.
הוא לא ידע
מר ביטחון, ראש הממשלה הכל יכול, זה שטוען שהוא יכול לכהן כראש ממשלה, להחזיק במספר תיקים במקביל ולהתמודד עם כתבה אישום במקביל, הוא גם מנהל הקמפיין של עצמו. אבל כשהוא טוען שלא ידע שמירי רגב לא הוזמנה לסלפי “הגברים הלבנים” ושלא ידע על הסרטון האומלל ששם ללעג את חזותו של אמנון אברמוביץ’, ממש כפי שלא ידע על סרטון בית העלמין שקדם לו, האם הוא דובר אמת או שפשוט תיק ניהול הקמפיין הוא בכל זאת תיק אחד יותר מדי? ומה עם שאר התיקים?
בכל זאת מפחד?
“האם תתעמת עם גנץ?” שאלה קרן מרציאנו, וראש הממשלה, במקום לענות תשובה פשוטה לשאלה פשוטה, התחמק. מדוע נתניהו, עם יכולותיו הרטוריות המצוינות וניסיונו הרב לא רוצה להתעמת עם גנץ? מלבד פחד, קשה לחשוב על הסבר אחר.
אןי ספק שגנץ, לפיד, יעלון ואשכנזי מטרידים מאוד את מנוחתו של נתניהו ששוב ושוב, לאורך הראיון כולו, הזכיר אותם בהקשרים שונים ולעתים אף משונים, עד כדי כך שאי אפשר שלא לתהות אם אין פה מידהמ סוימת של אובססיה.
סנונית ראשונה או אירוע חד פעמי?
כמעט 36 דקות נמשך הריאיון ההיסטורי של נתניהו בחדשות 12, 36 דקות שאפשר להגדירן כהצלחה יחסית עבור נתניהו והצלחה אדירה עבור מרציאנו. נוכחותו של עמית סגל כמעט שלא הורגשה.
ההפתעה הגדולה ביותר של הערב היתה העובדה שהריאיון התקיים. מנווה אילן, המשיך נתניהו לראיון בערוץ 20 המלטף ולראיון נוסף אצל שרון גל המחבק ולנו נותר רק לתהות אם הריאיון הזה יירשם כאירוע חד פעמי או שמדובר בסנונית ראשונה שמבשרת על אביב של ראיונות.
