בתוך דממת האדישות לחייהם של תושבי הדרום, נשמע השבוע קולם הצלול של בני הנוער שלא מוכנים לשתוק עוד ויצאו לצעוד לירושלים. הגיע הזמן שגם אנחנו נצא מהאדישות ומהבית
כבר שנים שהדרום תחת מתקפה, כבר חודשים ארוכים שהוא בוער ואף אחד לא מקים קול זעקה על המציאות המטורפת שמתרחשת רק 90 ק”מ מכאן, האדישות מוחלטת, גם בממשלה וגם בציבור. לילות האזעקות הלבנים בממ”ד, הימים השחורים אפופי העשן, השדות הבוערים, זה קורה ממש כאן אבל במקומות בהם קול האזעקות לא נשמע וריח השריפות לא נמצא באוויר, זה באותה מידה יכול היה לקרות ביקום מקביל, העיניים, האף והאוזניים שלנו אטומים, לא משנה כמה תושבי האזור זועקים, אלינו זה לא מגיע, בנו זה לא נוגע.
אך השבוע, בתוך דממת האדישות, התחלנו לשמוע קול חדש, קול שכבר התחיל להדהד ושיש סיכוי טוב שילך ויגבר, קולם הרענן והצלול של בני הנוער של העוטף שבמקום לדבר מילים ריקות, קמו השבוע ופשוט התחילו ללכת. במקום לשבת בכיתה וללמוד לבגרויות, נערי תיכון שער הנגב צועדים השבוע לירושלים וכל צעד שלהם לעברנו מאלץ אותנו להביט להם בעיניים ולהקשיב לבקשתם הפשוטה, הבסיסית כל כך: תנו לגדול בשקט.
אל נערי העוטף הצועדים לירושלים ומתעדים את מסעם דרך האינסטגרם, הצטרפו היום תלמידי בתי ספר ברחבי כל הארץ שהגיעו לבתי הספר בלבוש שחור, הצטלמו והפיצו ברשתות החברתיות את התמונות עם מסרי הזדהות עם תושבי הדרום.
הנוער הזה שאיכפת לו, הנוער שבמקום לדבר פשוט קם ועושה, הוא נוער שכדאי לנו להקשיב לו, הוא נוער שמלמד אותנו שיעור חשוב על סדרי עדיפויות ועל ערבות הדדית. עכשיו הגיע הזמן שגם אנחנו נקום ונעמוד על הרגליים האחוריות עד שממשלת ישראל תתחיל לגלות אחריות.
מחאת הנוער של עוטף עזה קיבלה הבוקר חיזוק משמעותי: 40 תלמידים מבית הספר עירוני ד’ בת”א הצטרפו לצעדה. אפשר להניח בצד את הקלישאה “מדינת תל-אביב”. היום הוכח אחרת. צפו במפגש
