הגוף שלנו הוא דבר מופלא ורב יכולות ובעיקר רב-שימושי. למה בעצם אנחנו מתייחסים אחרת לשד וליד, למשל? ואיכשהו הכל בסוף מתחיל ונגמר בסקס ובתינוקות ובקשר ביניהם
היד שאיתה ליטפתי הבוקר את ראשה של הבת שלנו היא אותה יד שאיתה אני קולפת תפוחי אדמה לארוחת הערב, היא אותה יד שהוא היה אוחז בידו אם היינו מהזוגות הרומנטיים האלה שמטיילים על החוף בשקיעה והיא גם אותה יד שנגעה בו בכל מיני מקומות ועשתה לו כל מיני דברים אתמול בלילה. והקשר בין היד הזאת ליד המלטפת מהבוקר הוא קשר הדוק וסיבתי.
גם הפין הוא איבר רב-שימושי. דרכו אתם מפנים פסולת מגופכם ובעזרתו אתם גם מקבלים ומעניקים עונג (שגם הוא רב-שימושי כי סקס זה כיף אבל זה גם יוצר ילדים).
אז בואו נתחיל בזה שבמציאות, בעולם האמיתי, לא רק שלכל איבר יכולים להיות תפקידים שונים בהקשרים שונים, אלא שמסתבר שיש קשר הדק בין סקס וילדים, בכל מני דרכים.
פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה
לחוף הים אתן הולכות בביקיני, אם אתן בדרום צרפת, למשל, אולי גם תורידו את החלק העליון וזה בסדר, כי כך עושים שם. למסיבה תלבשו את השמלה עם המחשוף העמוק-עמוק זאת שכשאתן מתכופפות לא משאירה הרבה לדמיון, כלום בעצם. לישיבה בעבודה כבר תתלבשו אחרת. הכללים ברורים, נכון? מה שמתאים במקום אחד לא מתאים במקום אחר. זה די פשוט. אותו גוף, אותה אישה, מקומות שונים, נסיבות שונות, נורמות שונות.
אז מה הקטע עם ציצי והנקה?
אימא טבע, או אלוהים, תלוי בתפיסה ובאמונה, העניקו לנו הנשים זוג שדיים והפלא ופלא, גם הם רב-שימושיים. במיטה, בני הזוג שלנו משתעשעים בהם וזה מאוד נעים גם לנו (אם הם עושים את זה נכון, אבל זה כבר דיון אחר) ובתקופות מסוימות בחיינו השדיים שלנו מקבלים תפקיד נוסף או אחר – להזין את התינוקות שילדנו.
כשהבכור שלי נולד והתחלתי להניק אותו, השדיים שלי הולאמו לטובתו ובן זוגי התבקש לקחת פאוזה ולא להתעסק איתם עד יעבור זעם. הם היו רגישים מאוד, כאבו ונזל מהם חלב. כשבן זוגי נגע בהם זה לא הרגיש לי סקסי, זה הרגיש לי מוזר. אני עדיין הייתי אני, כלפי חוץ השדיים שלי היו אותם שדיים, אבל התחושה והמהות היו אחרות. אז לקחנו פאוזה וכשפסקה ההנקה, חזרו המשחקים וכך למדנו שלשד יש שני תפקידים ולא תמיד הוא יכול להיות שניהם בו זמנית. אצלי לפחות, אצל אחרות זה אולי אחרת וגם זה בסדר. איך הרגיש בן הזוג שלי? אולי קצת מרומה, אולי קצת פגוע, אבל סצנות של קנאה בבן היונק שגזל ממנו את מחוז חפצו לא היו.
אז מה הם רואים כשאני מניקה?
אני לא יודעת מה מרגיש הגבר היושב מולי, אני בקושי ידעתי לצפות איך ארגיש בעצמי, לפני שכל זה קרה. אבל בשבילי, היתה הפרדה ברורה מאוד בין השד שחשפתי יותר או פחות בהתאם לנסיבות, השד ששעשע את בן זוגי ואותי, לבין השד שתפקידו להאכיל את בני. כיוון שתפקידו השתנה ושד מניק זו לא משרה מתשע עד חמש, אז גם דרך החשיפה שלו השתנתה. כשהנקתי, הנקתי בכל מקום ובכל זמן שבני נזקק לכך. לא שלפתי אותו בהפגנתיות, לא נופפתי בפטמה ולא איימתי על סביבתי בהתזת חלב, אבל גם לא פניתי לחדר צדדי, לא הסתתרתי מאחורי סינר ובוודאי שלא נתתי לתינוק שלי לחכות. אף אחד מהדברים האלה לא עלה בדעתי. פשוט שלפתי בדיסקרטיות והנקתי. עשיתי את זה בבית, במטוס, בקניון וגם באירועים משפחתיים.
כאשר נולדה בתי, שוב הנקתי ושוב עשיתי זאת בכל מקום אבל ההרגשה היתה קצת אחרת. אולי הזדקנתי, אולי השתניתי, אבל אני חושבת שזה לא העניין. אולי זו היתה הסביבה שהיתה שיפוטית יותר, אני לא בטוחה. אז כן, המשכתי להניק בכל מקום ובכל זמן, אבל היתה לי תחושת אי נוחות קלה שלא היתה שם בפעם הראשונה.
אולי בכל השנים האלה שהנקתי (ארבע וקצת, במצטבר) גרמתי אי נוחות לסביבתי. אני לא יודעת אם זה כך כי אף אחד לא אמר לי אף פעם מילה. עד לאחרונה, חשבתי לתומי, שגם גברים מבינים שיש שד של סקס ויש שד של הנקה ושהם שונים, סוג של “זמן לכל ועת לכל חפץ”. אבל ממה שאני לומדת בימים האחרונים, יש גברים, אפילו גברים נחמדים מאוד שעובדים בסביבה נשית מאוד, שרואים אישה מניקה ולא רואים את התינוק בכלל אלא רק את הציצי ובעוד שאצלי יש הבחנה ברורה מאוד בין שליפת שד בישיבה סתם ככה לבין שליפתו לצורך הנקה, אצלם (או אצל חלקם) זה קצת אחרת. אותי זה מפתיע, אבל היי, זה המוח שלהם, והוא גם רב-שימושי, כנראה, עד שזה מגיע לסקס.
