של מי בית החולים הזה, לעזאזל?
שהייה בבית חולים היא לא בדיוק תענוג גדול אבל חוץ מאוכל רע, חוסר פרטיות ושעמום טרמינלי, יש עוד דברים שיכולים להפוך את השהות מלא נעימה לבלתי נסבלת
שהייה בבית חולים היא לא בדיוק תענוג גדול אבל חוץ מאוכל רע, חוסר פרטיות ושעמום טרמינלי, יש עוד דברים שיכולים להפוך את השהות מלא נעימה לבלתי נסבלת
חלפה חצי שנה כמעט מאז שרצח התינוק עלי דואבשה ושני הוריו בהצתת ביתם זעזע את המדינה. היום פורסם שמו של החשוד ברצח, מיהו ומיהם האנשים שמגבים אותו?
הכותרת לא בישרה טובות. “המתייוונים עדיין כאן: זוגות מעורבים – פצצה מתקתקת”. כן, “זוגות מעורבים”, אני ובן זוגי למשל, הנם פצצה מתקתקת, והילדים שלנו? מסוכנים, אולי אפילו מסוכנים מאוד
קמתי הבוקר מוכנה לכעס ולעצב על תוצאותיה הצפויות מראש של ההצבעה על קלקול החוק לשוויון בנטל. לרגע לא דמיינתי שמשהו אחר שאירע בלילה יהיה מקומם ומעציב עוד יותר.
לקראת היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים עולה, בשיתוף פעולה בין ויצו וסלונה, פרויקט המתעד את הנשים שנרצחו מאז נובמבר 2014. האם ניתן לתת לפנים לנרצחות וגם לרוצחים?
השרה מירי רגב, תאהבו אותה או לא, היא אישה חזקה וביצועיסטית. אבל כשהיא החליטה לחלטר כשדכנית ליועצת הפרלמנטרית שלה, קבל עם ופייסבוק, מה היא בעצם עשתה לה?
כסף למעון ולמטוס? יש. כסף להעלאת שכר הח”כים? יש. ושכר החיילים? לא, לזה אין. שורדי שואה? גם אין. ילדים רעבים? זה בכלל לא מעניין. והשוויון בנטל? מה איתו?
העמדות בנושא הכאוב של חזקת גיל הרך הן לרוב נחרצות. או שאת לגמרי בעד או שאתה לגמרי נגד. אבל אותי הדיון הזה בעיקר מבלבל וכנראה שאני לא לבד.
זה קפץ בפיד מתוך קבוצת פייסבוק כלשהי. תמונת גבר שוטף רצפה, ”עוזר” לאשתו ההרה לפי הכיתוב. משהו בתמונה צרם אבל התגובות הן מה שהקפיץ לי את הפיוז
אוכל אני אוהבת תמיד, לפעמים אני גם כותבת עליו, אבל בעיקר אני כותבת על פוליטיקה, ענייני היום ושאר ירקות. אז מה בין פוליטיקה לפרויקט קולינרי? הרבה מאוד, מסתבר!