מנותקים – סרט חובה לכל מי שמחובר
יש סרטים מצחיקים, יש סרטים עצובים, יש סרטים מרגשים, יש סרטים סתמיים ויש סרטים שנכנסים ישר ללב. ואז יש סרטים שנותנים אגרוף בבטן, חזק, ומשאירים אותנו ללא נשימה.
יש סרטים מצחיקים, יש סרטים עצובים, יש סרטים מרגשים, יש סרטים סתמיים ויש סרטים שנכנסים ישר ללב. ואז יש סרטים שנותנים אגרוף בבטן, חזק, ומשאירים אותנו ללא נשימה.
אתגר דלי הקרח הגיע לארץ ובגדול – ח”כים ושרים, ספורטאים, דוגמניות ואמנים השתתפו בו – וגם אני. סרטון קצר ושלוש תובנות על האתגר הקפוא וניסיון להבין למה אנחנו עושים את זה
ימי מלחמה, נדמה שכל הווייתנו התמקדה במבזקים, בלוויות, בביקור פצועים, בשליחת חבילות, בדאגה לחיילים. בטלוויזיה משודרים אין סוף פאנלים, פרשנויות, דיווחים ועוד ועוד ועוד דיבורים על המסך.
על מושב מסלול לא שמעתי עד לאחרונה ופתאום, הפיד שלי מלא בו. אחרי כמה ימים שאני מנסה להגיע לשם, היום סוף סוף הצלחתי. באתי והתמכרתי למסלול של הלב.
יום קשה היה אתמול, וגם היום. לא היום הקשה הראשון וסביר שגם לא האחרון, כי אנחנו חיים במדינה למודת ימים קשים. ועכשיו יותר מתמיד, ישראל היא הבית.
מלחמה היא עסק רועש – אזעקות, יירוטים, נפילות, הפצצות ומה לא. אך על רקע הרעש, אם תקשיבו היטב, תשמעו קולות אחרים, קולות שכדאי להקשיב להם כדי שאולי משהו ישתנה.
להיות אימא זה לאהוב, זה לפחד, זה לכאוב וזה לעשות הכל כדי להגן על הילדים. להיות אימא זה גם לעצור לחשוב כדי לפעול מאהבה, בהגיון ועם הרבה אחריות
כאב הלידה מביא איתו את כאב האימהות, הצועד יד ביד עם החרדה והמלווה אותנו תמיד. כשאת אימא, כל ילד של אימא אחרת הוא גם קצת הילד שלך.
את מפגש השולחנות העגולים התבקשנו לסכם במילה אחת. עשרות משתתפים, כל אחד עם מילה משלו, מילים טובות בעיקר, הרבה מילים מעודדות. לי היה ברור שהמילה שלי היא גאווה.
לגן דניאלה אין שלט גדול בכניסה, אין שער צבעוני, אין גינה ומתקני משחק. מגן דניאלה לא בוקעים קולות ילדים משחקים. את גן דניאלה לא שומעים עד שממש מתקרבים.