סליחה, מי את?
עוד מעט היא בת 95, היא הסבתא האחרונה שנשארה לי ואני הנכדה הראשונה שלה, אבל היא כבר לא זוכרת מי אני
קטגוריה: כתיבה אישית
שעה של קוד: זמן מסכים מהזן הטוב
בדרך כלל, הם רגילים לאימא שמתחננת שינוחו קצת מהמסכים, שיעשו משהו יחד, אולי (בלי לריב, אם אפשר). אז כשהזמנתי אותם לשבת איתי מול המחשב, אפשר לומר שהם הופתעו
שתהיה לנו שנה מצחיקה
לא, זה לא פוסט סיכום שנה וגם לא פוסט על החלטות כבדות משקל ויעדים בלתי אפשריים לשנה החדשה. זה פוסט על מצב מביך ועל החלטה חשובה שנולדה ממנו
8 הוא בעצם אינסוף
אצל הסינים, לשנים יש שמות של חיות. 2015 מקבילה בערך לשנת הכבש וב-2016 תחל שנת הקוף. בשבילי, 2015 היא שנת האנשים. מהשנה הזאת ניפרד ממש בקרוב, מהאנשים, לא
שבוע יש ואין. יש נטל, אין שוויון.
כסף למעון ולמטוס? יש. כסף להעלאת שכר הח”כים? יש. ושכר החיילים? לא, לזה אין. שורדי שואה? גם אין. ילדים רעבים? זה בכלל לא מעניין. והשוויון בנטל? מה איתו?
חזקת גיל הרך, אותי זה בעיקר מבלבל
העמדות בנושא הכאוב של חזקת גיל הרך הן לרוב נחרצות. או שאת לגמרי בעד או שאתה לגמרי נגד. אבל אותי הדיון הזה בעיקר מבלבל וכנראה שאני לא לבד.
על כתמי גיל וקמטוטים, פתרון שכולו אור – חלק 2
יצאתי למלחמה באויב הגדול, כתמי הגיל שצצו על הפנים ומשהו מבורך קרה גם לקמטוטים שהפריעו פחות אבל שנחמד גם “לגהץ” קצת. מלחמת אור טכנולוגית, ממש כמו שאני אוהבת.
על כתמי גיל וקמטוטים, פתרון שכולו אור – חלק 1
בגיל 14 היתה לי הרבה חוצפה ועזות המצח להאמין שאני יודעת מה טוב בשביל אמי. לצבוע שיער זה “מזויף” הסברתי, “צריך לתת לטבע לעשות את שלו” והיא הקשיבה.
מחזירים עולם טוב יותר
חבר חכם אחד שלי כתב “אם נחזיר את העולם טיפה יותר טוב ממה שקיבלנו אותו, סימן שהיה שווה לחיות”. בסופו של דבר, זה כל מה שרציתי לומר.
הורים מפסיקים להתבייש ואומרים די
אנחנו חיים בישוב בדירוג סוציואקונומי 9 אבל כשהקטנה שלי תתחיל כיתה א’ היא תצטרך לדשדש במי ביוב ואחיה חוזר לבית ספר מטונף, מוזנח ומסוכן. הגיע הזמן להגיד – די!