התחת שלי נראה סגול בזה?
רק אחרי פרץ האימפולסיביות האופייני שהביא אותי להצטרף לפרויקט הזה שאלתי את עצמי למה. מה משך אותי בפרויקט המשלב דימוי גוף, סרטן וצילומים ומה החוט המקשר בין השלושה?
רק אחרי פרץ האימפולסיביות האופייני שהביא אותי להצטרף לפרויקט הזה שאלתי את עצמי למה. מה משך אותי בפרויקט המשלב דימוי גוף, סרטן וצילומים ומה החוט המקשר בין השלושה?
רק בישראל הגירה היא עניין ערכי. אנחנו עולים לישראל ויורדים ממנה. רק בישראל שופטים בחירות של מהגרים ומהגרים שופטים בחזרה ורק בישראל תופעה די שולית מתנפחת לממדי צונמי
היחסים שבין אדם לחברו הם בשבילי השורה התחתונה ביום הכיפורים. הצום, התפילות, השופר, הם הרקע, המסגרת, אבל בסוף, אם לא תיקנתי את יחסיי עם אחרים, לא עשיתי הרבה
יש סרטים מצחיקים, יש סרטים עצובים, יש סרטים מרגשים, יש סרטים סתמיים ויש סרטים שנכנסים ישר ללב. ואז יש סרטים שנותנים אגרוף בבטן, חזק, ומשאירים אותנו ללא נשימה.
בדיקה שגרתית אצל הרופאה שקיבלה מפנה עם השאלה “כמה זמן יש לך את הגוש הזה בצוואר?” איזה גוש בצוואר? גוש ממאיר בגודל 3 ס”מ. וכך נפרדתי מבלוטת התריס.
על מושב מסלול לא שמעתי עד לאחרונה ופתאום, הפיד שלי מלא בו. אחרי כמה ימים שאני מנסה להגיע לשם, היום סוף סוף הצלחתי. באתי והתמכרתי למסלול של הלב.
יום קשה היה אתמול, וגם היום. לא היום הקשה הראשון וסביר שגם לא האחרון, כי אנחנו חיים במדינה למודת ימים קשים. ועכשיו יותר מתמיד, ישראל היא הבית.
כאב הלידה מביא איתו את כאב האימהות, הצועד יד ביד עם החרדה והמלווה אותנו תמיד. כשאת אימא, כל ילד של אימא אחרת הוא גם קצת הילד שלך.
טכנית, חמותי היא לא חמותי, כי בן זוגי ואני לא נשואים, זה לא מטריד אותה או אותי, אבל לפעמים, במקום in-law אני קוראת לה out-law. אותנו זה מצחיק.
לגן דניאלה אין שלט גדול בכניסה, אין שער צבעוני, אין גינה ומתקני משחק. מגן דניאלה לא בוקעים קולות ילדים משחקים. את גן דניאלה לא שומעים עד שממש מתקרבים.