קבלת שבת במעון לניצולי שואה, ערב של רגעים

ילדה אוחזת בידי קשישה, יד קטנה ורכה ביד קמוטה ומוכתמת גיל, יחד הן רוקדות לצלילי האקורדיון, מביטות זו בעיני זו ומחייכות. רגעים קטנים של חסד, גאווה וגם כאב

יוצאת לקרב בחג החירות. לא אחרי החגים. היום

את ההחלטה קיבלתי אתמול, ברגע שעליתי על האופניים הכחולים החדשים של בני, חבושה בקסדה הירוקה החדשה שלו ולבושה בשמלה כתומה ואמרתי לעצמי שאני חוזרת לרכוב וחוזרת להיות בשליטה.

בתים פתוחים 2014 – להכניס את העולם אלי למטבח

זהו, מחר אני נושמת עמוק, נכנסת למטבח, ומתכוננת לארח את כל מי שיבחר להיכנס בדלת ביתי במסגרת אירוע בתים פתוחים. תזכירו לי שוב, למה אני עושה את זה?

להיות אישה אחרת ליום אחד

מדי פעם זוכות בלוגריות סלונה לאתגרים מעניינים. הפעם, האתגר היה לכתוב פוסט ברוח פורימית – מי האישה שהייתי רוצה להתחפש אליה. רק כאשר התחלתי לכתוב, הבנתי את גודל המשימה

רוצה שינוי, לומדת לדעת מה אני רוצה

כבר חודשים שמניע אותי הצורך בשינוי, הצורך לצאת מהבית ולפרוש כנפיים, לעשות משהו אחר, שונה, לצאת מדל”ת האמות של עצמי ושל המחשב שלי ולראות עולם ובני אדם.

הגוף שלי ואני, מי פה הבוס בעצם?

מי שמכיר אותי יודע שאני “קצת” חולת שליטה. אני יודעת שהרבה מאוד דברים אינם בשליטתנו, אבל זה לא אומר שזה מוצא חן בעיני ושאני מוכנה להשלים עם זה

הילדה השמנה זו אני?

אמי תמיד אוהבת לספר איך הייתי ילדה רזה עד שלמדתי לקרוא. ממנה למדתי ללוות ארוחה בספר ומאז המשקל עלה וירד ועלה…
הייתי ילדה שמנמנה, עם השנים עליתי וירדתי, הפכתי לנערה עגלגלה ולאישה לפעמים מלאה ולפעמים שמנה. המאבק עם המשקל הוא מאבק שיימשך כל חיי אבל היום, בניגוד לאז, אני יודעת להסתכל על עצמי בעין קצת פחות ביקורתית ולקבל את עצמי כמו שאני, עם התוספות.