המועמדת השקופה לראשות מפלגת העבודה היא חרדית, מזרחית, מהפריפריה. נמאס לה משלטון האליטות והיא רוצה שהשמאל ייצג את השכבות החלשות. מה היא מביאה לשולחן?
לא פחות מתשעה מועמדים מתמודדים לראשות מפלגת העבודה, חלקם דמויות מוכרות, חלקם לא, שמונה מהם גברים ואחת היא אישה ולא סתם אישה, אישה חרדית, מזרחית, תושבת הפריפריה. קשה לדמיין מועמדת רחוקה יותר מהסטריאוטיפ של תומכי מפלגת העבודה וקרובה יותר לסטריאוטיפ של מפלגת השקופים (רק ששם, הדלת סגורה הרמטית בפני נשים).
דינה דיין היא המועמדת שכמעט אף אחד לא שמע עליה ושבחודש שנותר עד לבחירות לראשות מפלגת העבודה, כנראה שרובנו נכיר, לא כמועמדת ריאלית לתפקיד, אך כמועמדת צבעונית, חריגה בנוף הפוליטי בכלל ועוד יותר חריגה בנוף המפלגה שבה היא מתמודדת.
בשבוע שעבר התראיינה דיין בתכנית של אורלי וגיא וסיפרה על מסיבת העיתונאים שזימנה כדי לדבר על השחיתויות במפקדים למפלגת העבודה. דיין הזמינה עיתונאים ואת חברי הכנסת והמועמדים לראשות העבודה, אך אף מועמד לא הגיע וגם היענות התקשורת היתה דלה במיוחד. בשבוע שעבר, היתה דיין שקופה.
נקודת התפנית בתשומת הלב הציבורית כלפי דיין הגיעה עם עלייתו לאוויר של סרטון הקמפיין שלה, הוא בהחלט שווה צפייה, גם אם מי שציפה שהיא תדבר שם על עשייתה הציבורית או על עמדותיה הפוליטיות, הכלכליות או החברתיות, צפוי להתאכזב.
דיין ממצבת את עצמה בצורה ברורה וישירה מאוד כמועמדת שמייצגת את אלה שש”ס מכנים “השקופים”. כמי שמגיעה מלמטה, כמועמדת שמייצגת לא את האליטות, אליהן שייכים המועמדים האחרים, אלא את קהל היעד אליו הם פונים. היא מקפידה להדגיש את האותנטיות שלה, את השונות שלה, את היותה משהו חדש, אחר לחלוטין. עצם השונות שלה היא הטיקט עליו בנויה מועמדותה. והמועמדים האחרים? בהם היא נכנסת, אחד אחד, כי ככה עושים בפוליטיקה, גם אם היא מתיימרת להביא משהו אחר. “באיזה צד אתם רוצים להיות?” שואלת דיין, “עוד שכפול של הבעיה, או חלק מהפתרון?” והמבין, יבין.
אני צופה בדיין ויותר מכל אני רוצה להאמין לכל מילה שהיא אומרת, אני רוצה להרגיש באמת שיש פה בשורה, שיש פה משהו אחר לגמרי, שיש פה מישהי שתעשה מהפכה, שתביא שינוי אמיתי למפגלת העבודה, מישהי שאילו הייתי חברה במפלגה, הייתי שמחה לתת לה את קולי ולתמוך בה. לצערי, למרות שהיא מסמנת את כל התיבות הנכונות, האישה היחידה שמתמודדת על התפקיד המאוד לא פשוט של ראש המפלגה הקניבליסטית ביותר בפוליטיקה הישראלית, פשוט לא משכנעת.
אולי זו ההתמקדות הבלעדית שלה לא במה שהיא עשתה אלא בתכונות שהופכות אותה למועמדת שונה כל כך, שאמורות לפעול לטובתה, אך בפועל גורמת לה להיראות כמי שמתאמצת יותר מדי. אולי זו הבחירה שלה לתקוף את המועמדים האחרים, הניסיון ללעוג להם, להקטין אותם, בדיוק כמו שהם עושים אחד לשני. אולי זו הבחירה שלה ליייצג את צה”ל בדמות הוריו של אלאור אזריה דווקא, בחירה שהיא ללא ספק שונה ממה שהיינו מצפים מאשת מפלגת העבודה, אבל, כמו כל הסרטון הזה, כל תכליתה היא שונותה ותו לא.
צפיתי בסרטון שוב ושוב, רציתי להאמין לדינה דיין, רציתי להבין איך מתחבר המסר שלה למפלגה שלראשותה היא רצה, רציתי לשמוע מה היא מביאה, מלבד שונותה, במה היא מאמינה, מה עשייתה, מהם הכישורים שבזכותם היא מתאימה לתפקיד. רציתי והתאכזבתי.
אך מעבר להיותה דמות צבעונית ומאתגרת, מה מטרתה האמיתית של דיין? היא מן הסתם מודעת לכך שאין לה בדל של סיכוי לגבור על 8 המועמדים האחרים לתפקיד. ביציאתה למערכה זו פשוט לא סביר שהיא באמת מסמנת את הראשות כמטרה, חייבת להיות מטרה אחרת וכנראה שהמטרה האחרת היא לייצר מספיק גלים כדי להפוך לדמות מוכרת בקרב אנשי המפלגה והציבור הרחב, מה שייתן לה יתרון בהתמודדות בפריימריז. דיין מדברת על ראש הפירמידה, אבל כנראה שמטרת היא פשוט להשתלב מספיק גבוה כדי להבטיח את מקומה בכנסת הבאה.
בעימות שהתקיים באולפן וואלה בין 6 מתוך 9 המועמדים לראשות המפלגה דיין לא נבחרה להשתתף כיוון שלא עברה את הסף שהוגדר לבחירת 6 המועמדים המובילים. גם בלעדיה לא חסרו בעימות רגעים דרמטיים, כמו למשל הרגע שבו אראל מרגלית הציג בפני אבי גבאי קטע מוקלט שבו גבאי מעיד שהצביע לליכוד, רגע אחרי שהכחיש שאי פעם עשה זאת, בתשובה לשאלתו של מרגלית.
אין ספק שאילו היתה משתתפת בעימות גם דיין, הוא היה מעניין עוד יותר וגם מסיבה זו חבל שלא נכללה הפעם. גם אם הסרטון שלה לא שכנע, אני מקווה לראות אותה בעימותים עתידיים, אין ספק שמדובר באישה שאפתנית, אמיצה מאוד ומעניינת, אולי בהמשך גם תיתן לנו סיבה טובה לתמוך בה לא רק כי היא אישה, חרדית, מזרחית, מהפריפריה, אלא כי היא דינה דיין.
