ספירת הקולות הסתיימה וכחול לבן מובילה, אבל משחק ההרכבה הקואליציוני עוד לפנינו והוא סבוך מתמיד. הכינו את הפופקורן והיאזרו בסבלנות
זו היתה מערכת הבחירות מהמוזרות ביותר בהיסטוריה של המדינה. מערכת בחירות ראשונה אי פעם שהתקיימה בקיץ, בעיצומו של החופש הגדול, 5 חודשים בלבד אחרי מערכת הבחירות הקודמת, שלאחריה בנימין נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה ובמקום להחזיר את המנדט לנשיא, כמקובל, שבר את הכלים והביא אותנו למערכת בחירות שניה, בזבזנית ומיותרת. זו היתה מערכת בחירות מנומנמת שעצם קיומה היה הזיה ושנשברו בה כמה שיאים של אבסורד, של פלגנות, של זריית חול בעיני הציבור ושל זלזול בחוק, בעיקר מצדו של ראש הממשלה. החשש הגדול של כל הצדדים במערכת הבחירות הזאת היה שאזרחי המדינה לא ישובו לקלפיות, זמן קצר כל כך אחרי הפעם הקודמת, אבל בניגוד לתחזיות, אזרחי המדינה הפתיעו ושיעור ההצבעה, במקום שירד, עלה, אמנם רק במעט, אבל עלה.
עוד חשש שהיה במערכת הבחירות הזאת היה שמפלגת העבודה תיעלם מן המפה ומנגד, שמפלגת הגזענות והשנאה של בן גביר וחבריו הכהניסטים, תגיע לכנסת. השפיות ניצחה ושתי תחזיות קודרות אלה התבדו, אבל בבוקר שאחרי, כאשר התוצאות עדיין לא סופיות ובעיקר, עדיין אין תשובות לשאלות הגדולות באמת – כמו מי ירכיב ממשלה ואיך והאם יש סיכוי שניגרר למערכת בחירות שלישית ברציפות, הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להמתין בנשימה עצורה לסיום ספירת הקולות ולאחר מכן, למשא ומתן בין המפלגות.
עם סיום ספירת הקולות, כחול לבן מובילה על הליכוד בשני מנדטים, אך הנתון הדרמטי באמת הוא שהפעם, הליכוד שהלך והתחזק בשלוש מערכות הבחירות, נחלש הפעם וזאת למרות הצטרפותה של מפלגת כולנו של כחלון לליכוד ופרישתה של זהות שתומכיה נקראו להצביע לליכוד. אם באפריל 2019 היו הן לכחול לבן והן לליכוד 35 מנדטים, הרי שלבחירות ספטמבר הגיע הליכוד עם 41 מנדטים (35 שלו, 4 של כחלון ו-2 נוספים של פייגלין) והוא יוצא מהן עם הרבה פחות. מעניין מה מרגישים אותם חברי כנסת של הליכוד שהצביעו בעד פיזור הכנסת ה-21 ומוצאים את עצמם היום בחוץ.
האם משמעות הירידה בכוחו של נתניהו, היא שמגע הקסם שלו איבד מכוחו ושהוא אינו בלתי מנוצח? ימים יגידו, מה שבטוח זה שלפחות עבור חלק מבוחריו, חצה נתניהו כמה קווים אדומים יותר מדי והם מצאו את הכוחות ואת האומץ לומר לו “עד כאן”.
עוד מסתמן מתוצאות הבחירות שערביי ישראל שבבחירות 2015 “נהרו לקלפיות” ובבחירות אפריל 2019 צולמו בקלפיות, החליטו להגיב למסע ההסתה של נתניהו נגדם וחזרו לקלפיות. כל הסימנים מצביעים על כך שההחלטה להתאחד שוב תחת הרשימה משותפת השתלמה וקיים תרחיש שבו יו”ר האופוזיציה הבא יהיה, לראשונה בהיסטוריה של המדינה, יו”ר מפלגה מהמגזר הערבי.
מפלגת הפאזל ימינה, היחידה שבהובלת אישה, מיהרה להודיע על פירוק השותפות מיד לאחר הבחירות ורגע אחרי שפרץ וסמוטריץ’ נופפו לשלום לשקד ולבנט, דווקא בנט הוא זה שקיבל את הטלפון מביבי והבהיר בכך שאיילת אולי מספיק טובה כנערת הפוסטים מושכת הקולות של הימין, אבל כשצריך לדבר תכלס, בסופו של דבר פונים לגבר.
בשמאל, לא לגמרי ברור אם האיחודים בין העבודה וגשר ובין מרצ, שפיר וברק הוכיחו את עצמם במבחן התוצאה כמו שלא ברור גם עד כמה היה מבוסס החשש שהביעו שתי המפלגות מפני צניחה מתחת לאחוז החסימה. בכל מקרה, שתיהן החזיקו את הראש מעל למים גם הפעם.
אחרי השיא של הבחירות, יגיע החלק המעניין ביותר, משחקי ההרכבה של המפלגות. נתניהו, שעומד שבועיים לפני שימוע (שכבר היה אמור להתקיים ונדחה, לבקשתו), לא יוותר בקלות וכבר הוכיח שכשהוא נלחם, הוא ישתמש בכל נשק אפשרי ושגבולות וחוקים הם לא יותר מהמלצה עבורו (וגם זה בקושי). בינתיים, בכירי הליכוד הקפידו כבר להכריז הכרזות נאמנות לשליט העליון, נתניהו כבר מיהר לקבע גוש ימין שבשמו והתחיל לדבר על הצורך בממשלת אחדות, כאשר תנאי הבסיס שהוא מביא עמו מבהירים לכל בר דעת שמדובר בלא יותר מספין. בנוסף, יש להניח שהרבה מאוד מתרחש מתחת לפני השטח בתוך הליכוד וגם מחוצה לו ולכו תדעו מה יעשה ליברמן, לשון המאזניים.
התרחישים האפשריים רבים מכדי שאפשר יהיה למנות את כולם ואין באמת דרך לחזות איך תיראה הכנסת ה-22 או אם אנחנו עומדים אפילו בפתחן של בחירות סבב ג (חלילה!). בינתיים, הכינו את הפופקורן, זה הולך להיות מעניין.
