פסיקת בג”צ בעתירות על ביטול השוויון בנטל היא רק הצעד הראשון בדרך ארוכה וקשה שתשפיע על החברה הישראלית כולה ובמיוחד על הילדים שלנו, החיילים של מחר
כמעט שנתיים חלפו מהיום שבו, בלחץ המפלגות החרדיות שבידן נשק ההסכמים הקואליציוניים, סורס חוק השוויון בנטל והפך לקליפה ריקה. זה היה ב-24.11.15, השבוע שבו לבני מלאו 13, השבוע שבו הוא עלה לתורה ועבר עוד תחנה במסלול שיוביל אותנו במהירות מסחררת ליום שבו נלווה אותו לבקו”ם.
ואתמול בערב, על רקע הכותרות שבישרו על החלטת בג”צ לפיה “הסדר הגיוס החדש” אינו חוקתי, ישבתי עם נער בן רבע ל-15 שכבר עקף אותי בגובה והעליתי איתו זיכרונות ימי המאבק במאהל השוויון בנטל. שיתפתי אותו בתחושות הקשות שלי ושל חברותיי אז, כשנאבקנו בכל הכוח נגד ביטול החוק, בידיעה שזה קרב אבוד מראש, וניסיתי להסביר לו איך החלטת בג”צ תשפיע עליו ועל חבריו. החלטה שהיא ניצחון גדול לשלטון החוק, לצדק ולשוויון, אבל היא גם ממש לא סופה של דרך פתלתלים קשה במיוחד.
איך מתרגמים לנער בן רבע ל-15 פסק דין בן 148 עמודים בעברית משפטית שאני בקושי מבינה והופכים את סבך המילים והמונחים לתמונה חדה של מציאות מטושטשת?
“למה אני חייב להתגייס והם לא?”
קל להסביר שמדינת ישראל זקוקה לצבא, קל להסביר את הלוגיקה לפיה כל אחד תורם את חלקו למאמץ ההישרדות שלנו במקום המטורף הזה, קל להסביר שעכשיו הוא מקבל ומחר תורו לתת ואולי הוא אפילו מאמין לי כשאני מספרת שהשירות הצבאי שלי, אי שם במאה הקודמת, היה משמעותי ותרם גם לי (וכן, אני יודעת שזאת לא הנורמה).
קל גם להסביר שמעבר לזה ששוויון בנטל זה הוגן ברמה הכי בסיסית (וצריך לחול על כל קבוצות האוכלוסייה, אבל זה כבר דיון אחר), לשירות צבאי או לאומי יש גם משמעות להשתלבות בחברה הישראלית ובשוק העבודה. זו משוואה פשוטה: יותר אנשים מתגייסים = יותר אנשים משתלבים בשוק העבודה = פחות עוני ותלות במדינת הרווחה.
“אם יש חוק, איך זה שביטלו אותו?”
כואב להסביר שתהליך חקיקה הוא לא יותר ממשחק כוחות פוליטי. שנבחרי הציבור שלנו מצביעים לעתים קרובות מדי לא לפי צו המצפון או האידאולוגיה אלא לפי צו ההסכם הקואליציוני או תחת מכבש המניפולציה ולפעמים מי שהצביע בעד אתמול, יצביע נגד מחר ומי שבעד יצביע נגד או יימנע מהצבעה מכל מני שיקולים של כדאיות.
“אז מה יקרה עכשיו?”
קשה להסביר את המורכבות העצומה של מערכת שצריכה לקלוט חיילים עם צרכים ייחודיים שחייב להינתן להם מענה שישפיע על ההתנהלות היומיומית של היחידות בהן הם משרתים ועל מקומן של חיילות בסביבתם, למשל.
קשה גם להסביר שבשם השוויון בנטל והתועלת לטווח הארוך יגויסו יותר חיילים ממה שצה”ל צריך בפועל ושזה עוד מחיר שצריך לשלם במשחק מתעתע של עלות מול תועלת.
אם ברמת האמירה המשפטית והערכית פסיקת בג”צ משמעותית מאוד, ברמה המעשית, חזרנו לנקודת ההתחלה ותוך שנה הכנסת חייבת למצוא מתווה חדש, כזה שיעבוד, במציאות לא פחות מורכבת משהיתה קודם. הזרמים החרדים שמתנגדים לגיוס לצה”ל מגויסים בכל הכוח למאבק, חמושים באמונה עזה בצדקת דרכם, בזעם על הפסיקה ובשנאה כלפי כל מי שרוצה לעמוד בדרכם. יהיה קשה מאוד לפתוח בתהליך הדרגתי של שינוי המבוסס על הבנה וקבלה. החומות גבוהות יותר מתמיד, לפחות בקרב מובילי המאבק, אם לא בקרב הציבור שהם אמורים לייצג.
“איך החרדים יכולים לחיות פה אם הם לא אוהבים את המדינה?”
המתבגר שלי לא יודע עד כמה עמוקה השנאה של זרמים מסוימים נגד הצבא והמדינה ולא היה עד (עדיין) להתקפות אלימות על חיילים חרדים. הוא לא מודע עדיין למשחקי הכוח המניפולטיביים שמשחקים העסקנים החרדים בכנסת ולהשפעה הנרחבת שלהם על כל כך הרבה תחומים בחיינו. הדור שלו ישרת כתף אל כתף עם נערים שגדלו 10 ק”מ ממנו, אבל ביקום אחר לחלוטין והם אלה שיצטרכו למצוא, יחד, את הדרך לשרת ולחיות יחד. אולי דווקא הקרבה הכפויה הזאת היא שתתווה בסופו של דבר את הדרך החוצה ממעגל השנאה, אבל הדרך לשם עדיין ארוכה ורצופת מכשולים.
תודה לזיו מורגן, המתבגר החכם שלי, על ההשראה ועל השאלות החשובות ששאל.
דוד בן גוריון, 1948
יש 400 בחורי ישיבה, שהם כולם בגיל צעיר ושאם הם יתחייבו בגיוס יהיה צריך לסגור את בתי הישיבות, ושהם גם בארצות אחרות שוחררו מגיוס
תקציר האירועים על קצה המזלג:
- עם הקמת המדינה הוחלט לפטור מספר מצומצם של תלמידי ישיבות “שתורתם אומנותם” משירות צבאי, במטרה למנוע סגירת הישיבות
- בהדרגה עלה שיעור הצעירים החרדים שאינם מתגייסים עד שהפטור מגיוס הפך לנורמה
- ב-2012 פג תוקף “חוק טל” שהסדיר זמנית את נושא גיוס בני הישיבות
- ב-2013 המליצה ועדת פרי על תכנית גיוס לפיה יהיו פטורים 1,800 מתמידים בשנתון. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה
- ב-2014 דנה ועדת שקד בהצעת החוק וערכה בו שינויים. החוק במתכונתנו החדשה עבר ברוב גדול (תיקון 19 לחוק)
- בנובמבר 2015 הוכנסו תיקונים בחוק המאריכים את תקופת ההסתגלות ומבטלים את הסנקציות הפליליות. החקיקה הקודמת רוקנה למעשה מתוכן (תיקון 21 לחוק)
- 4 עתירות הוגשו נגד התיקונים. 3 מהן, וביניהן העתירה של התנועה למען איכות השלטון והעתירה של מפלגת יש עתיד יחד עם התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל טענו שההסדר מפלה בין הנדרשים להתגייס לבין תלמידי ישיבות, עתירה אחת, שלא התקבלה, טענה לאפליה של תלמידי הישיבות
- ב-12 בספטמבר 2017 קיבל בג”צ את העתירות וקבע שהתיקונים לחוק אינם חוקתיים וביטלם. הביטול ייכנס לתוקף תוך שנה ועל הכנסת יהיה לחקוק חקיקה חדשה להסדרת מעמד בחורי הישיבות
