אצלנו בבית, פעם בשבוע בערך יש ערב פיצה. כמעט תמיד מדובר בפיצה ביתית, שהיא שילוב מנצח של ארוחה מהירה וקלה להכנה שהילדים אוהבים וזמן איכות מהנה שלנו יחד
פיצה, ג’אנק פוד או ארוחה מאוזנת?
התשובה לשאלה זו טמונה במהות הפיצה. פיצה מפיצריה זולה, עם גבינה שלא תמיד ברור כמה היא אמתית ושמנוניות בלתי מוסברת היא כנראה לא בדיוק הדבר הכי בריא בעולם, אבל הגרסה הביתית היא סיפור אחר לחלוטין, בעיקר אם מקפידים על חומרי גלם איכותיים. במקרה זה, הפיצה היא שילוב די מאוזן של פחמימות (הבצק), חלבונים (גבינה ותוספות כגון טונה) וירקות (הרוטב, תוספות כמו פלפלים או קישואים ועוד). כמובן שיש גם שומנים, אבל אם לא נסחפים עם התוספות, משתמשים בשמן זית איכותי בבצק ובגבינות לא שמנות מדי, אז זו לא בעיה גדולה.
“תכנית כבקשתך”
גם אתם משפחה שכל אחד מחבריה אוכל אחרת? הבן לא אוהב דגים, בן הזוג לא מת על ירקות, הבת אוכלת הכל, כל עוד זה מהצלחת של אימא ואימא בדיאטה, כמובן. אצלנו גילינו שפיצה היא הפתרון המושלם שלא מאלץ אותנו להכין ארוחה שונה לכל אחד מבני המשפחה. פיצה כולם אוהבים ואת התוספות בוחר כל בן משפחה ומכין את הפיצה האישית שלו וכך כולם מרוצים. כך גם נולדים שילובים מעניינים כמו פיצה עם לבנה, שמשתלבת באופן מפתיע ולא רע בכלל עם המוצרלה הקלאסית (זכויות היוצרים כאן הן של בני חובב הגבינות).
זמן איכות עם הילדים
היתרון הגדול באמת של הפיצה הוא שזו לא רק ארוחה מהירה וקלה להכנה (סבלנות, תכף ההסברים), אלא שאם רוצים, אפשר להפוך את הכנתה לזמן איכות אמיתי עם הילדים. הם נהנים ללוש, לרדד, להוסיף רוטב ותוספות, לסדר את הגבינה. אפשר להיות יצירתיים ולהכין פיצה בכל מיני צורות, פיצה גדול ומיני פיצות אישיות – השמיים הם הגבול. ואם הילדים עסוקים, לא מתים על המטבח או מגיעים הביתה דקה לפני הארוחה, זה גם בסדר, אפשר להכין לבד (וזה מלכלך פחות).
המתכון שלנו לפיצה (כי אי אפשר בלי מתכון)
פשוט וקל, באמת. קודם כל הבצק, כמובן, אותו יש להכין כשעה מראש כדי שיספיק לתפוח. אפשר גם להכין יום לפני, להתפיח, לשמור במקרר ולהוציא שוב למחרת להתפחה שנייה לפני השימוש.
בעיקרון, התפחה כפולה (ויש מי שיגיד גם משולשת) נותנת תוצאות טובות יותר, אבל ממש לא חייבים.
הכמויות למטה מספיקות ל-5 אנשים, אפשר להכפיל כמות או, אם נשאר בצק, אפשר לשמור במקרר ליום-יומיים או להכין פוקצ’ה למשל.
- 25 גרם שמרים טריים / 10 גרם שמרים יבשים
- 220 + 60 מ״ל מים
- 500 גרם קמח (אפשר לערבב קמח לבן וקמח חיטה מלאה)
- 30 מ״ל שמן זית כתית
- מלח
מתחילים בהמסת השמרים ב-60 מ״ל מים, לאחר מכן מוסיפים את שאר המרכיבים ולשים עד לקבלת בצק אחיד, רך, חלק וגמיש. משמנים את הבצק בשמן זית ומשאירים לתפוח במקום חמים, מכוסה בבד או בניילון נצמד עד להכפלת הנפח.
הרוטב:
אפשר להשתמש בכל רוטב עגבניות שאתם אוהבים ואם אתם ממהרים או לא רוצים להתחיל לטרוח לבשל, אפשר גם להשתמש ב 4-5 עגבניות טריות בשלות ורכות, לחלוט כמה דקות במים רותחים, לקלף ולרסק במעבד מזון עם קצת מלח, שמן זית ובזיליקום (מה שנשאר מהרוטב הטרי אפשר לשתות או לאכול בכפית, אני תמיד מכינה קצת יותר מהדרוש כי אני יודעת שבתי תמיד רוצה גם לשתות מהאדום הטעים הזה.
הגבינה:
הגבינה הכי טובה לפיתה היא מוצרלה בופאלו טרייה, אבל בארץ זו גבינה יקרה ולא תמיד זמינה, גם מוצרלה צמה זה בסדר גמור. אפשר לקנות אותה פרוסה או מפוררת. חשוב להקפיד על גבינה אמתית, לא כל מיני תחליפים שספק כמה גבינה באמת יש בהם, אם בכלל. זה גם הטעם וגם הערך התזונתי. חשוב לזכור שמוצרי חלב הינם מקור טוב לחלבון, סידן וויטמין B12, החשובים לכולנו וחשובים עוד יותר לצמחונים.
התוספות:
זה המקום להשתולל ולהיות יצירתיים, או שלא. פטריות, זיתים, תירס, פלפל, קישואים, חצילים, בצל, טונה, אנשובי, פפרוני, גבינת עזים, לבנה או כלום… השמים הם הגבול.
מרדדים את הבצק לעובי הרצוי, שהוא לגמרי עניין של טעם. מוסיפים מעל רוטב, תוספות וגבינה ואופים בתנור בחום של 200 מעלות עד שהגבינה נמסה ומזהיבה והבצק אפוי דיו. לתוצאות הכי טובות מגיעים עם תנור לבנים ייעודי (כמו זה של אבא שלי, שם הפיצה נאפית תוך 45 שניות, אמיתי!) אבל כיוון שמן הסתם רובינו משתמשים בתנור ביתי רגיל, אפשר להשתמש באבן שמוטי שמשפרת את התוצאות. כיוון שהאבן נשארת בתנור, מומלץ את הפיצה להכין על נייר אפיה ובעזרתו להרים את הפיצה ולהניח על האבן.
את הפיצה מגישים ואוכלים מיד, אחרת אבא שלי כועס מאוד. אם הוא לא בסביבה, לילדים מותר לחכות קצת כדי שהגבינה לא תהיה חמה מדי. אם יש שאריות, מחממים בתנור בלבד, לא במיקרוגל.
#ארוחהמשפחתית
