התעוררות פמיניסטית מחודשת, קמפיין מסקרן בהובלת נשים מפורסמות ומלחמת ציוצים בטוויטר שמוכיחה שהפמיניזם נמצא במרכז השיח אבל גם רחוק מאוד מאזור הנוחות של לא מעט אנשים
בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ה-45 של ארה”ב עוררה מחאה חסרת תקדים. בחירתו של אדם שנוי במחלוקת, הידוע ביחסו המבזה כלפי נשים, בהתבטאויותיו השערורייתיות ובחשדות על הטרדות מיניות, הוציאה בשבת האחרונה מיליוני נשים וגברים לרחובות במאות מוקדים בעולם. מעבר לסדר הגודל העצום, ההיסטורי אפילו, של המחאה, לא מדובר באירוע חד פעמי שנועד לשחרר קיטור, להביע תסכול או לנסות לשנות את רוע הבחירה. כל הסימנים מצביעים על כך שהמכה הקשה שספג מעמד האישה עם בחירתו של טראמפ יצרה אינרציה משלה ועוררה את התנועה הפמיניסטית, על שלל גווניה.
בסרטון מעורר השראה שזוכה לתשומת לב רבה ברשתות החברתיות בימים האחרונים (גם אם הופק כבר לפני 7 חודשים), שורה של נשים מפורסמות – ממישל אובמה, אשת הנשיא היוצא ועד למריל סטריפ שהספיקה לעורר את זעמו של הנשיא הטרי עוד בטרם הושבע, מבטיחות שזוהי רק ההתחלה, המהפכה הנשית החדשה מתחילה ממש עכשיו. מובילות אותה נשים חזקות ומוכרות מעולם הבידור, התקשורת, העסקים והפוליטיקה ושותפות לה מיליוני נשים (וגם לא מעט גברים) ברחבי העולם.
ארגון United States of Women קם במטרה לעורר את התנועה הפמיניסטית, לצרף אליה נשים צעירות ולטפל במגוון נושאים באמצעות אחדות, כוח המונים ורישות. לארגון יש דף פייסבוק ואתר עם הזמנה פתוחה להצטרפות וכמובן פרויקט מימון המונים ובימים האחרונים נוצר באז חדש ולא מקרי סביב פעילות הארגון לקראת שבוע פעילות אינטנסיבית המתוכנן לחודש הבא. אפשר לשריין ביומן: 18-25 בפברואר. מה בדיוק מהות המהפכה? מה מטרותיה ומה הצעדים הפרקטיים המוצעים על ידי הנשים המובילות אותה? חלק מהתשובות נמצאות במידע המפורט בנושאים שונים באתר The United States of Women שמסריו הם אחדות, כוח המונים ורישות. זה מאבק שבהחלט שווה לעקוב אחריוו (ולהצטרף אליו), כי יש באוויר ריח מרענן של משהו משמעותי.
ההתעוררות הנשית הזאת בהחלט מרוממת נפש ומעודדת ובעידן הרשתות החברתיות, הפכה באופו בלתי נמנע כמעט לטרנד של ממש וכמו כל טרנד שמכבד את עצמו מלווה המהפכה החדשה בהאשטאגים משלה: #WomensMarch (צעדת הנשים), #StateofWomen (מצב הנשים) #FeministToDoList (רשימת המטלות הפמיניסטית)
אך לצד התרוממות הנפש שמעוררת הפעילות, ישנם גם אקורדים צורמים. לא כולם מקבלים בברכה את ההתעוררות הפמיניסטית וטרנד #FeministToDoList הביא גם ללא מעט תגובות ציניות, עם הרבה מאוד הומור מהזן המרושע והלועג.
מעט מאוד (אם בכלל) מהביקורת המופנית כלפי “האויב הפמיניסטי” היא ביקורת עניינית, רובה היא ביקורת קטנונית, המתמקדת בגופה של אישה ולא בגופו של עניין.
הפמיניסטית הטיפוסית, על פי הגדרתם של מתנגדי “רשימת המטלות” משלבת טיפשות, צדקנות, התבכיינות תוקפנות וצביעות עם מראה חיצוני לא מטופח ועודף משקל. כמעט כל סטריאוטיפ שקיים מופיע כאן וכיוון שאנחנו, הפמיניסטיות המכוערות, המוזנחות, הבכייניות והתוקפניות גם נטולות כל חוש הומור, זה לא כל כך מפתיע שאותנו זה לא מצחיק, גם אם יש מי שחושב שזה ממש קורע.
מה אומרת לנו המתקפה הזו על הפמיניסטיות? נראה שישנם עדיין אלה (בעיקר גברים אבל בהחלט גם נשים) שעדיין לא הפנימו שפמיניסטיות באות בכל מיני צבעים, צורות וגדלים (ניוזפלאש! רובנו ככולנו לא עונות לסטריאוטיפ התוקפני, הדורסני והמסרס). אבל בעיקר, שישנם עדיין לא מעט אנשים שהדרישה לקבל יחס שווה, לא חלילה יחס מיוחד או מועדף, פשוט שווה, מאיימת עליהם עד כדי כך, שהם בורחים למחוזות ההתקפה, הלעג וההומור הקלוקל, העיקר לא להתמודד עם דבר מפחיד כמו צדק או הגיון בסיסי.
ולסיום, הקדישו כמה דקות לשחקנית הנפלאה אשלי ג’אד, היא אולי לא נראית כמו “הפמיניסטיות האלה”, היא קטנה וכמעט שברירת, אבל היא מסבירה היטב כמה אמיתות על מה שיש מי שאוהב לכנות “nasty woman”
